נפרד מאשתו – וזרק אותה גם ממיזם נדל"ן

האיש הודיע לבת זוגו כי אינו מוכן לשתף אותה בפרויקט תמ"א 38 אחרי שהשקיעה בו רבע מיליון שקל. בית המשפט הבהיר שפרידה אינה עילה להפרת הסכם וחייב אותו לחלוק עמה את הרווחים

בית המשפט למשפחה בחיפה קיבל לאחרונה תביעה שהגישה אישה נגד בן זוגה לשעבר. השניים נפרדו ב-2014 והם הורים לילדה. האישה טענה שמגיעות לה זכויות בפרויקט נדל״ן שהחל בתקופת הקשר. האיש התנגד וטען שהאישה הפרה את ההסכם. בית המשפט לא מצא בסיס לטענותיו וקבע כי עליו לקנות ממנה את חלקה בפרויקט.

בני הזוג, שנישאו בנשואים רפורמיים, חיו יחד בין השנים 2007-2014. הם הביאו לעולם ילדה משותפת ולכל אחד מהם ילדים מנישואיו הקודמים.

לפני כעשר שנים האיש תכננן יחד עם שותף להשקיע בשיפוץ והרחבה לפי תמ״א 38 של בניין בן שתי קומות. הוסכם שהדירות הקיימות ישופצו ויורחבו וייבנו שלוש דירות חדשות. במסגרת זו רכש האיש דירה בבניין. 

באוקטובר 2010 חתמו האיש ובת זוגו על חוזה בו הצהירו כי הם בעלים משותפים של הדירה וכן של דירה שתיבנה בקומה השלישית. עוד הוסכם כי הם ישקיעו במיזם הנדל״ן מיליון שקל. 250,000 כל אחד ועוד 500,000 בהלוואת משכנתא שתוחזר מדמי השכירות של הדירה שנרכשה. בהסכם נכתב כי האישה לא נרשמה כבעלת הזכויות בדירות משיקולי מס וכי היא יכולה בכל עת לדרוש את הרישום. 

היתר לתחילת ביצוע עבודות הפרויקט ניתן בפברואר 2014. זמן קצר לפני כן פרץ משבר ביחסי הצדדים. בתוך כך האיש שלח לאישה מיל בו כתב שאינו יכול לסכן את מצבו הכלכלי ולא ישקיע את כספו בבניין שיהיה עליו לחלוק עמה. הוא החזיר לה את 250,000 השקלים שהשקיעה בפרויקט ״כדי למנוע מצג לפיו הדירה שתבנה שייכת לה בחלקה״. 

בתביעה דרשה האישה מבית המשפט להורות על פירוק השיתוף בזכויות הצדדים בפרויקט. לדבריה, מילאה את כל ההתחייבויות שנטלה על עצמה על פי החוזה. 

הנתבע טען מנגד כי ביטל את החוזה בין הצדדים כדין לאחר שהאישה הפרה אותו הפרה יסודית כשלא ביצעה את ההשקעות שנדרשו. 

במהלך ניהול ההליכים הושלם הפרוייקט עד תום.

לא הפרה את החוזה

השופטת הילה גורביץ שינפלד קבעה שהאישה לא הפרה את החוזה, לא הפרה יסודית ולא בכלל. לדבריה, האישה לא הייתה מחויבת על פי החוזה בין הצדדים להשקיע כספים נוספים, מעבר לסכום של 250,000 שקל שהעבירה. 

השופטת כתבה כי עיון בתנאי החוזה מעלה כי רוח הדברים הייתה שהפרויקט יממן את עצמו מכספי מכר הדירות. 

עוד הוסכם כי אם התובעת תדרוש שזכויותיה ירשמו על פי החוזה, יהיה עליה להתחייב לשאת במחצית ההוצאות הנדרשות לביצוע הפרויקט. נוסח זה אינו מחייב תשלום אלא קובע מתן התחייבות. 

״לשון ההסכם ברורה ואינה משתמעת לשני פנים. החוזה אינו מחייב את התובעת לשלם בזמן אמיתי כספים או מחצית מההוצאות״, כתבה השופטת. 

כמו כן, במועד הודעת הביטול לא הייתה כל דרישה מהתובעת להשתתף בעלויות בנוסף להשקעתה הראשונית. 

השופטת הוסיפה כי הראיות מובילות למסקנה שביטול החוזה על ידי האיש נבע מהפרידה בין הצדדים. ״פרידה או הרעה ביחסי הצדדים אינה עילת ביטול״, הדגישה השופטת בהקשר זה.

בנסיבות אלה קיבלה השופטת את התביעה והורתה על פירוק השיתוף. היא קבעה שהתובעת זכאית לתשלום בגין חלקה בשווי הפרויקט, סכום של 25% מהרווחים. הסכום הסופי ייקבע לאחר הגשת חוו״ד שמאית. 

לא ניתן צו להוצאות.

• ב"כ התובעת: עו"ד יוסי גרינשטיין
• ב"כ הנתבע: לא צוין

פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.