זוכה בזכויות חכירה במגרש בצפון איחר בתשלום האחרון לרשות מקרקעי ישראל בגלל טעות של הבנק. בנסיבות אלה נקבע כי הרשות לא הייתה אמורה לנהוג בדרך של "ייקוב הדין את ההר".
בית המשפט לעניינים מנהליים בנצרת קיבל עתירה שהגיש זוכה במכרז לחכירת זכויות בסמוך לנצרת עילית נגד רשות מקרקעי ישראל, לאחר שזכייתו בוטלה עקב איחור בתשלום האחרון. השופט אשר קולה סבר כי "לא זה המקרה שבו ראוי, כי רשות ציבורית תנהג בדרך שבה 'ייקוב הדין את ההר'", והפך את החלטת ועדת המכרזים של הרשות.
המכרז לחכירת שני מגרשים באזור התעשייה ציפורית שליד נצרת עילית פורסם על ידי רמ"י ביוני 2017. במכרז נקבע כי חוזה חכירה ייחתם עם הזוכה רק לאחר שיעמוד בכל התנאים כולל תשלום מלוא הכסף. כמו כן נקבע תנאי כי הזכייה תבוטל במקרה של איחור בתשלומים.
העותר זכה במגרש אחד מתוך השניים לאחר שהגיש הצעה של 5.3 מיליון שקל. לאחר שקיבל מרמ"י שובר לרכישה הוא שילם מספר תשלומים של מיליוני שקלים. התשלום האחרון – על סך 720,000 שקל, שולם בחודש דצמבר 2017, באיחור של שבוע.
בסך הכל התשלומים לכלל הגורמים המעורבים הסתכמו בכ-12.5 מיליון שקל – הצעתו של העותר פלוס הוצאות פיתוח למשרד הכלכלה.
עוד באותו היום שלח העותר מכתב באמצעות עורך הדין שלו, בו הסביר כי האיחור נבע מכך ששבוע לפני כן – כששילם את יתרת התשלום – לא שילם את המע"מ, בטעות כמובן.
מספר ימים לאחר מכן התברר שהטעות קרתה משום שבנק מרכנתיל-דיסקונט – שאף הודיע זאת לרשות – קיזז סכום ערבות בנקאית ששילם העותר, בסך של 711,000 שקל. כלומר לא היה מדובר במע"מ שלא שולם אלא בטעות של הבנק שקיזז מתשלומי העותר ערבות מסוימת ששולמה לבנק.
אלא שהסבריו לא התקבלו, וכחודשיים לאחר מכן ועדת המכרזים של רמ"י הודיעה לו שזכייתו מבוטלת.
בעקבות זאת הוא הגיש את עתירתו בבית המשפט, בה טען בין היתר כי כל עשייה אנושית כרוכה בטעויות, ולכן יש לשים את הדגש על השאלה האם טעותו נעשתה בזדון או בתום לב.
רמ"י מצדה עמדה על כך שהעותר הפר את תנאי המכרז, וטענה כי סיבת האיחור אינה חשובה.
עוד היא טענה, כי החלטה אחרת של ועדת המכרזים הייתה גורמת לפגיעה קשה באמון הציבור ובעקרון השוויון, שכן בכל המכרזים איחור בתשלום מוביל לתוצאה ידועה מראש של פקיעת הזכות.
סכום זניח
בפסק דינו הציג השופט קולה מספר נימוקים לתמיכה בעמדת העותר. אחד הנימוקים המרכזיים היה כי בסופו של דבר מדובר בסכום זניח של כ-5% מהתמורה, שאת רובה ככולה שילם בזמן. משכך, לפי השופט ניתן להסתכל על האיחור כעל "טעות טכנית".
בנסיבות אלה, השופט סבר שביטול זכיית העותר במכרז וההתעלמות מטענותיו חורגות ממה שנקרא בלשון משפטית "מתחם הסבירות".
"העמידה הדווקנית של ועדת המכרזים על מועד התשלום חרף מכתבו של הבנק ולקיחת האחריות לקרות הטעות, אינה סבירה בעיניי ונראה, כי היה מקום לגישה עניינית ומקלה בנסיבות הספציפיות של תיק זה בוודאי נוכח תום הלב של העותר, והנזק הבלתי הפיך שעלול להיגרם לו, כתוצאה מביטול זכייתו במכרז", סיכם השופט.
לא נפסקו הוצאות משפט.
- ב"כ העותר: עו"ד נחום פישהנדלר ואח'
- ב"כ המשיבים: פרקליטות מחוז צפון
* עו"ד גל הררי עוסק בתחום המכרזים
** הכותב לא ייצג בתיק
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.