האיש, שהודה במעשיו, טען כי לא הוכח כמה כסף נמשך. אלא שהמחוזי סירב להתערב בהערכה שהתבססה על מסרונים ששלח לזוגתו. האיש יחזיר לגרושתו 120 אלף שקל.
בית המשפט המחוזי בחיפה דחה לאחרונה ערעור כנגד פסק דין אשר שלל מגבר גרוש זכויות בבית המגורים והורה לו לשלם 120,000 שקל לגרושתו לאחר שהודה כי אפשר לזוגתו החדשה למשוך כספים מהחשבון המשותף כשהיה נשוי. אב בית הדין השופט סארי ג'יוסי הבהיר כי לא יתערב בהערכת סכומי הכסף שנמשכו, וכי העובדה שבני הזוג חיו יחד יותר מ-30 שנה לא מצדיקה כשלעצמה לראות באיש כבעל זכויות בבית שקיבלה האישה במתנה.
בני הזוג נפרדו ב-2015, ככל הנראה על רקע בגידתו של הגבר עם זוגתו הנוכחית. רוב התקופה חי הזוג, שלימים נולדו לו שלושה ילדים, בבית שנבנה על מגרש שהוענק לאישה במתנה על ידי אביה.
כשנתיים לאחר הפרידה בית המשפט למשפחה בחדרה קבע בין היתר, כי הבעל יחזיר לאשתו 120 אלף שקל שהם, לפי הערכה, חצי מהכספים שמשכה זוגתו החדשה מהחשבון המשותף באישורו וללא ידיעת האישה. עוד נקבע כי הבית יישאר בידי האישה כיוון שמדובר ב"נכס חיצוני" שלא נכלל במסת הרכוש המשותף.
בערעורו למחוזי טען האיש בין השאר כי מאחר שחי בבית במשך עשרות שנים והשקיע בשיפוץ יש לקבוע כי זהו רכוש משותף. לגבי הכספים הוא טען כי גרושתו לא הוכיחה את סכום המשיכה בראיות ולא היה מקום לקבוע החזר המבוסס על הערכה גסה.
האישה טענה לעומת זאת כי יש לדחות את הערעור בשני הנושאים. באשר לבית היא הבהירה כי בעלה לשעבר חתום על הסכם שבו הוא מודה בכך שהבית שייך רק לה. בהקשר זה טען הגרוש שההסכם הזה נחתם תחת לחץ וכפייה וממילא אין לו תוקף משום שלא אושר בבית המשפט.
תקווה בלבד
אב בית הדין ג'יוסי כתב את פסק הדין והבהיר כבר בתחילתו כי אין סיבה להתערב בממצאיו של בית המשפט למשפחה.
לגופו של עניין נקבע כי כדי להכיר בבית כנכס משותף היה צריך המערער להוכיח "דבר נוסף" מלבד החיים הזוגיים שכשלעצמם אינם מוכיחים את זכויותיו בנכס החיצוני. בדרך כלל, נקבע, מדובר בהשקעה משמעותית בשיפוצו או בבנייתו או לחילופין הסתמכות על הבטחה או מצג מצד בת הזוג.
זאת, קבע השופט, המערער לא הוכיח. כל שהוכח הוא שהמערער קיווה שהבית יהיה גם שלו, וייתכן כי מימן כמה שיפוצים לא משמעותיים.
מעל הכל, הבהיר השופט, עומד ההסכם שבו הודה המערער כי הבית הוא קניינה הבלעדי של גרושתו. בעניין זה נקבע כי לא הוכח שנחתם תחת לחץ או כפייה מאחר שבאותה תקופה בני הזוג עוד היו יחד ונסעו לחופשות משותפות, מה גם שבנם אישר כי אביו חתם עליו מרצונו.
באשר לתוקף ההסכם הובהר כי מאחר שהוא מתייחס לנכס ספציפי אפשר להכיר בו גם ללא אישור.
לבסוף נפסק כי לא אירעה שגגה בהערכת כספי ההחזר נוכח המשיכות של בת הזוג החדשה בין היתר נוכח מסרונים ששלח לה המערער בנושא.
השופטות ישראלה קראי גירון ואספרנצה אלון הסכימו עם הדברים, והערעור נדחה. המערער חויב ב-15,000 שקל הוצאות ושכ"ט עו"ד.
לפסק הדין בעמ"ש 70006-11-17
- ב"כ המערער: עו"ד משפחה ג. סולן
- ב"כ המשיבה: עו"ד ל. רידר
עו"ד הילה גורן
עוסק/ת ב-
דיני משפחה
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.