האיש סיפר שעשה את המהלך על מנת שלא יחויב במס רכישה על דירתו הנוספת, ולא מתוך דאגה לעתיד בתו. ביהמ"ש ביטל את המתנה אבל העביר עותק מפסק הדין לרשות המיסים
בית המשפט למשפחה באשדוד קיבל לאחרונה תביעת אב ל-3 לביטול הענקת דירתו לבתו הבכורה במתנה. על רקע גירושיו מאשתו, שניהלה רומן ונכנסה מהמאהב להיריון, טען האיש שכוונתו בעסקת המתנה הייתה לחמוק ממס רכישה על דירה שנייה, ולא להיטיב את עתיד בתו. השופט עפרה גיא האמינה לו, הורתה שחצי מהדירה תחזור לבעלותו ובתוך כך קבעה שהעתק מפסק הדין יועבר לשלטונות המס.
התובע והנתבעת התחתנו במרץ 1996 והביאו לעולם שלוש בנות, הבכורה מהן אף היא נתבעת. כשני עשורים לאחר מכן חתמו ההורים על שטר מכר ללא תמורה, שלפיו הם מעבירים את הבעלות בדירתם על-שם בתם הבכורה, שהייתה אז בת 18.
ארבע שנים לאחר עסקת המתנה ההורים התגרשו ובינואר 2022 הוגשה התביעה לבית המשפט, בה סיפר האב שרקח את המתנה בעצת גרושתו על מנת לחמוק ממס רכישה של כ-90 אלף שקל על דירה נוספת שרכשו באותה תקופה.
התובע סיפר כי הסכים לתת צ'אנס נוסף לנישואיו עם הנתבעת לאחר שבגדה בו עם בחור צעיר ואף נכנסה ממנו להיריון. הוא טען שיכולותיו הכלכליות מוגבלות ובשום שלב לא הייתה לו כוונה לספק לבתו דירה 'על-חשבון הברון'. לטענתו הוא, גרושתו ובתו, הבינו שמדובר בהעברה זמנית בלבד שתכליתה הימנעות מתשלום מס גבוה, ולכן מוצדק 'להחזיר את הגלגל לאחור' ולרשום אותו כבעלי חצי מהדירה.
אלא שהאם והבת כפרו בגרסת התובע וטענו שהדירה ניתנה לבת במתנה בשל רצון ההורים להבטיח את עתידה הכלכלי. השתיים טענו שהתובע היה אלים כלפיהן ואף בשל כך בכלא. לשיטתן התביעה מוגשת מתוך יצר נקמנות, אך המתנה הושלמה עם רישומה בטאבו ואין אפשרות לבטלה.
"בטלן שאוסף גרוטאות"
השופטת גיא האמינה לתובע שכוונתו בעסקת המתנה הייתה, הלכה למעשה, לחמוק מתשלום מס רכישה עבור "דירה שנייה".
תמיכה למסקנה זו נמצאה, לדברי השופטת, במצבה הכלכלי הממוצע של המשפחה, אשר לא מספק היגיון לבחירת ההורים להיפטר סתם כך מנכס נדל"ן בעל ערך. "בנסיבות שבפנינו", כתבה השופטת, "קשה לבסס חזקת מתנה לגבי אדם שלא רק שאינו נחשב לאדם אמיד, אלא ההיפך הוא הנכון. התובע תואר ע"י האישה כבטלן האוסף גרוטאות והשניים אף טענו כי נטלו הלוואות בסכומים לא מבוטלים לצורך רכישת הדירה הנוספת".
אינדיקציה נוספת לכך שלא מדובר במתנה אמיתית נעוצה לדברי השופטת ביחסים העכורים בין התובע ובנות משפחתו, ששיאם בהעמדתו לדין ובכניסתו לכלא עקב אירוע אלימות מצדו. השופטת לא קיבלה את דו-הפרצופיות שבבסיס טענות האם ובתה: מצד אחד, הן אכלו מהתובע מרורים והאשימו אותו בבטלנות וב"רביצה ממושכת מול הטלוויזיה"; ומן העבר השני תיארו אידיליה משפחתית במסגרתה התובע בחר כביכול לתת לבתו את המתנה יקרת הערך.
יתרה מכך, העובדה שאחרי מתן ה"מתנה" הדירה הושכרה מבלי שדמי השכירות הגיעו לידי הבת – מוכיחה אף היא שמדובר בחוזה למראית עין הנעדר תוקף משפטי.
לפיכך השופטת קיבלה את התביעה, קבעה שחצי מהדירה תועבר לבעלות האב ובתוך כך הורתה שהעתק מפסק הדין יועבר לאגף מס הכנסה ומיסוי מקרקעין, על מנת שיבחן את הצורך בתשלום מס רכישה.
האם ובתה חויבו לשלם לתובע הוצאות ושכ"ט עו"ד בסך 30,000 שקל.
- ב"כ האיש: עו"ד אלי אביב
- ב"כ האישה: עו"ד שרית ישר
- ב"כ הבת: עו"ד איילת קריספל
עו"ד דורית בן אברהם
עוסק/ת ב-
דיני משפחה
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין