נתנה לבתה ובעלה דירה במתנה וביקשה לבטל: "טמטמו אותי"

אחרי שניתנה במתנה בוצעו עבודות תמ"א 38 שהפכו את הדירה לשתיים, ובנסיבות אלה דרשה האם לקבל לידיה לפחות דירה אחת. השופטת קבעה שזה הכול או כלום ודחתה את התביעה

בית המשפט למשפחה בקרית גת דחה לאחרונה תביעה שהגישה קשישה לביטול עסקת מתנה שערכה עם בתה וחתנה. מדובר בדירה אותה קיבלה הקשישה מאביה, כאשר לאחר פרוץ סכסוך בינה לבין הנתבעים היא תקפה את העסקה, בין היתר בטענה שלא הייתה מיוצגת ולא הבינה על מה חתמה. השופטת פאני גילת כהן קבעה שהמתנה הושלמה ברישום ואין אפשרות לבטלה.

עד לשלהי 2017 הייתה מערכת היחסים בין השלושה חמה ואוהבת. האם – שהלכה לעולמה לפני מתן פסק הדין בתביעה – הרעיפה נדיבות ותמיכה כלכלית על בתה וחתנה. במסגרת זו היא חתמה ב-2008 על מסמכים להעברת זכויותיה בדירה שקיבלה מאביה במתנה לבתה, תוך שהוסכם כי הבת לא תמכור את הדירה והאם תקבל דמי שכירות עד שארית ימיה. בסוף אותה שנה נרשמו הזכויות בדירה בטאבו על שם הבת.

ארבע שנים חלפו ובבניין בו מצויה הדירה בוצעו עבודות תמ"א 38. הבת חתמה על ההסכם עם היזם ובסופו של יום קיבלה בתמורה לדירה הישנה שתי דירות חדשות.

אלא שעם סיום הבנייה ומסירת הדירות פרץ סכסוך משפחתי והאם הגישה את התביעה לבית המשפט. לטענתה, הדירה נרשמה על-שם בתה בנאמנות בלבד, אך זכות הבעלות בנכס נותרה שלה.

הקשישה הוסיפה כי הוחתמה על מסמכי המתנה בחופזה, בגיל מבוגר, כשלא הייתה מיוצגת ובלשונה אחרי ש"טמטמו אותי". לשיטתה גם אם יינתן תוקף להסכם, הרי שהוא חל על דירה אחת בלבד ויש לקבוע כי הדירה השנייה כתוצאה מהתמ"א – שייכת לה.

מנגד טענה הבת שאמה הייתה צלולה והבינה בדיוק על מה חתמה. לגרסתה, טענת האם כי הדירה הוענקה בנאמנות הינה גרסה כבושה, ואין לקבלה. יתרה מזאת, הדרישה לקבלת אחת מהדירות אחרי התמ"א באה לעולם רק ב-2018, והיא שומטת את הקרקע תחת תזת הנאמנות. הבת הדגישה כי מדובר בעסקת מתנה שהושלמה ברישום ולא ניתן לבטלה.

לשון המסמכים פשוטה

השופטת כהן דחתה את טענת האם לפיה הדירה ניתנה לבתה בנאמנות. היא ציינה שהעסקה דווחה לרשות המסים והושלמה ברישום ומכאן שלפי החוק מדובר בעסקה שהושלמה.

השופטת כתבה כי לשון המסמכים שמעגנים את העסקה ברורה ופשוטה. היא עוסקת בהעברת הזכויות בדירה מאם לבתה ללא תמורה, ובצדה התחייבות הבת להימנע ממכירת הדירה ולהעביר לידי האם מלוא התקבולים מהשכרתה עד אחרית ימי האם ושנותיה.

מבחינה לשונית של הטקסט, קבעה, אין זכר לנאמנות או החזקת הזכויות בדירה על ידי הבת באופן "טכני" או "למשמורת".

לדברי השופטת נסיבות החתימה על המסמכים – כשהתובעת בת 75, לא מיוצגת וחותמת במהלך פגישה קצרצרה אצל עורך הדין של חתנה על עסקה להעברת דירה שקיבלה מאביה – אמנם מעוררות קושי, אך בסופו של יום השופטת שוכנעה שהקשישה הייתה צלולה והבינה על מה חותמת.

בתוך כך השופטת דחתה את טענת האם כי מגיעה לה לכל הפחות אחת מהדירות: "הטענה לפיה הובטח לתובעת כי עם השלמת פרויקט התמ"א תועבר לבעלותה אחת הדירות אינה עולה בקנה אחד עם טענת הנאמנות, שהרי ככל שהדירה אכן נרשמה על שם הנתבעת בנאמנות בלבד מה לי דירה אחת ומה לי שתיים?", כתבה.

לפיכך השופטת דחתה את תביעת האם, ללא צו להוצאות.

• ב"כ האם: עו"ד אלדד שורק
• ב"כ הבת: עו"ד ציון לוי

פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.