תחת חשדות כבדים לאלימות כלפי הקשישה פעלה בתה לבודד אותה מהסביבה ולרקוח צוואות לטובתה. התנגדות אחותה התקבלה
ניצולת שואה שינתה בערוב ימיה צוואה שוויונית לבנותיה, וערכה צוואות חדשות שבהן היא מורישה את רכושה רק לאחת מהן. השופטת אורית בן דור ליבל מבית המשפט למשפחה בירושלים פסלה אותן לאחר שקיבלה את טענה האחות שקופחה כי הן נערכו תחת השפעה בלתי הוגנת.
התובעת והנתבעת הן בנותיה של ניצולת שואה, אשר באפריל 2020 הלכה לעולמה בגיל 92. הבכורה מתגוררת מזה שנים בארצות-הברית בעוד שהצעירה, גרושה ללא ילדים, התגוררה עם האם בביתה.
במהלך חייה ערכה המנוחה שלוש צוואות. בראשונה בחרה לחלק את רכושה לבנותיה באופן שוויוני, אך בצוואות המאוחרות ציוותה את מלוא רכושה לבת הקטנה, למעט 100 שקלים אותם ציוותה לגדולה.
שתי האחיות מסוכסכות ובנתק מאז שנות השמונים, והצעירה אף לא הודיעה לאחותה שאימן מתה. היא גם לא עדכנה אותה בדבר הגשת הבקשה לקיום הצוואה האחרונה, וכך ניתן ביולי 2020 צו לקיומה. כשגילתה זאת הבכורה, מיהרה להגיש תביעה לביטול הצו ולקיום הצוואה הראשונה.
לטענתה, אחותה התעללה באם חסרת הישע התעללות חמורה וקשה לאורך השנים, בעטיה שכנים ועוברי אורח הזעיקו משטרה לעתים קרובות. לדבריה, אחותה בודדה את אימן כמעט "מכל ייצור אנוש" כולל אותה. לטענתה, ביטוי לכך נמצא על מצבת המנוחה בה היא לא מוזכרת כבתה.
לשיטת התובעת, בשל מעורבות אחותה בהכנת הצוואות האחרונות והפעלת השפעה בלתי הוגנת מצדה, יש לפסול אותן ולקיים במקומן את הצוואה הראשונה.
מנגד טענה הנתבעת שהצוואות האחרונות משקפות את רצון האם להוקיר לה תודה על השנים בהן דאגה לה ותמכה בה. לטענתה אין בצוואה האחרונה פגם כלשהו שמצדיק לפסול אותה.
השכנים שמעו שמתחננת: "תפסיקי"
הראיות שהוגשו לבית המשפט תמכו בגרסת התביעה בדבר התעללות מצד האחות הצעירה. גורם ברווחה העיד כי המנוחה סיפרה לו שבתה מכה אותה כל השבוע ואף מאיימת להרוג אותה. לדברי אותו גורם, המנוחה תיארה בפניו כי מה שהיא עוברת עם בתה גרוע ממה שעברה בשואה.
יתרה מזאת, חודשיים לפני שנפטרה הגישה המדינה בקשה למינוי אפוטרופוס חיצוני למנוחה. בבקשה פורט כי התקבלו דיווחים של סטודנטיות המתגוררות בבניין שלה ושומעות מדי לילה צרחות שמופנות כלפי המנוחה ותחינות שלה להפסיק. גם שכן של המנוחה אישר בעדותו כי הזמין עשר פעמים ניידת משטרה, לאחר ששמע צעקות מדירתה.
השופטת בן דור ליבל כתבה כי מדובר במקרה מצער שעולה בו "תמונת מצב כואבת של אישה קשישה, ניצולת מחנות השמדה, המתארת שהסבל שהיא עוברת עם הנתבעת קשה יותר מהסבל שחוותה בשואה".
לדבריה, השינויים שערכה המנוחה בצוואותיה האחרונות נעשו בתקופה שהיא הייתה תלויה לחלוטין בבתה הקטנה, מבודדת ומנותקת מסביבתה כאשר אפילו כדי להתקשר בטלפון נזקקה לאישורה.
בנסיבות אלה שוכנעה השופטת שהנתבעת הפעילה לחץ והשפעה פסולים על אימה, על מנת שתערוך את צוואותיה האחרונות. השופטת הוסיפה כי חרף ריחוקה הגאוגרפי מבתה הגדולה ולמרות ההתעללות לכאורה שעברה מבתה הקטנה, המנוחה אהבה את שתיהן כך שבחירתה בערוב ימיה לנשל את הבכורה חסרת היגיון.
לפיכך קבעה השופטת שהצוואה הראשונה היא שתקוים והיתר תיפסלנה. הנתבעת חויבה לשלם לאחותה 60,000 שקל הוצאות.
- ב"כ התובעת: עו"ד משה נתן רוזנבלט
- ב"כ הנתבעת: עו"ד ישראל נטר
עו"ד יחזקאל חרלף
עוסק/ת ב-
ירושות וצוואות
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.