בית המשפט התרשם באופן שלילי ביותר מהשוכרים והורה להם להתפנות מהבית בתוך שבועיים. נקבע כי לא הוצגו ראיות ששוללות את תוקף הסכם השכירות הכתוב שלפיו תקופת השכירות הסתיימה כבר לפני 5 חודשים.
בית משפט השלום בחדרה קיבל לאחרונה תביעת פינוי שהוגשה נגד שוכרים שמסרבים לעזוב את הבית ששכרו בזכרון יעקב אף שהסכם השכירות הסתיים בדצמבר 2018 ומאז הם לא משלמים דמי שכירות. השופטת הדסה אסיף דחתה את גרסתם שלפיה בינם לבין בעלי הבית סוכם בעל-פה על הארכת תקופת השכירות ועל הפחתת דמי השכירות. "מדובר בטענות כה מופרכות, עד שכדי לשכנע בצידקתן יש צורך בראיות טובות. כאלה לא הוצגו", נכתב בפסק הדין.
התביעה הוגשה בינואר השנה באמצעות עו"ד אודליה נמיר - כשבעלי הבית הבינו שהשוכרים לא מתכוונים לפנות את הבית.
בתביעה הוסבר כי במקור הסכם השכירות הסתיים ביולי אולם נחתם הסכם להארכת תקופת השכירות עד דצמבר כנגד תשלום דמי השכירות עבור חודשים אלה מראש. למרות זאת, השוכרים נשארו בבית ואף הפסיקו לשלם עבור השכירות.
גרסת השוכרים - שיוצגו באמצעות עו"ד שרון שגיא - הייתה שונה לחלוטין. לטענתם, תקופת השכירות הוארכה עד יולי 2020 בהתאם להסכמות אליהן הגיעו מול הבעלים בעל-פה, בצד התחייבות הבעלים לתקן רטיבות בגג ולהפחית את דמי השכירות רטרואקטיבית בשל ליקויי הרטיבות.
לא הגיוני
אלא שהשופטת אסיף לא מצאה היגיון בגרסת השוכרים. היא תהתה כיצד זה הגיוני שבעלי הבית, אשר עמדו על חתימת הסכם להארכת תקופת השכירות בחודשים ספורים, הסכימו להאריך את ההסכם ללא גיבוי בכתב. בנוסף, עמדת השוכרים לא מתיישבת עם מכתב התזכורת לגבי סיום תקופת השכירות ששלחו להם הבעלים בנובמבר 2018.
מעבר לזה, גרסה שטוענת לקיומו של הסכם בעל-פה כנגד הסכם בכתב, קבעה, צריכה להיות מגובה בראיות. במילים אחרות, נטל ההוכחה רבץ על השוכרים והם לא עמדו בו.
ראשית, אשת השוכר לא העידה בהליך כדי לתמוך בטענות בעלה - והדבר נזקף לחובתם. שנית, השופטת לא האמינה לעדות השוכר ואחיו, שהובא לעדות כמי שערב להסכם, וקבעה כי הותירו עליה "רושם שלילי מאוד".
השופטת הבהירה עוד כי לא מתקבל על הדעת שבעלי הבית ויתרו על הסכם כתוב במיוחד בשל מערכת היחסים הקשה ששררה בין הצדדים בשלהי תקופת השכירות כפי שמעידה התכתבות מסרונים ביניהם.
עוד נכתב כי "אין שום הגיון שהתובעים, שדרשו עבור תקופת ההארכה הראשונה תשלום מראש של דמי השכירות, יסכימו פתאום, כטענת הנתבעים, לא רק להאריך לנתבעים את תקופת השכירות ביותר משנה, אלא גם יסכימו להפחית מדמי השכירות, ואפילו לא יבקשו להסדיר את אופן התשלום".
בסיכומו של עניין השופטת קבעה כי טענות הנתבעים "כה מופרכות, עד שכדי לשכנע בצידקתן יש צורך בראיות טובות. כאלה לא הוצגו".
משכך, היא קיבלה את גרסת התובעים ואת תביעת הפינוי, תוך שהבהירה כי לנוכח התנהלות הנתבעים, שמסרבים עד היום לפנות את הבית, אין מקום לתת להם אורכה לפינוי ועליהם לעזוב את הבית בתוך שבועיים (30.5.19), ולשלם לתובעים הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד של 7,020 שקל.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.