סכסוך אחיות על דירה: השותפות תסתיים והדירה תימכר

אחות אחת תבעה פירוק שיתוף ואילו האחרת טענה שרכשה את החלק של אחותה לפני כ-7 שנים. העניין הוא שלא נכרת בין האחיות הסכם מכר או אפילו זכרון דברים

בית המשפט למשפחה בפתח תקווה קיבל לאחרונה תביעה לפירוק שיתוף בדירה שהגישה אחות כנגד אחותה החולקת איתה את הבעלות. השופטת מירב אליהו דחתה תביעתה הנגדית של האחות (הנתבעת) שטענה כי רכשה מאחותה את חלקה עוד ב-2014, בין היתר מאחר שלא חתמו על הסכם מכר. השופטת קבעה כי לכל היותר התנהל ביניהן משא ומתן שלא הבשיל לעסקה מחייבת. המשמעות היא שהדירה תימכר והתמורה תחולק בין שתי האחיות.

האחיות קיבלו את הדירה במתנה מאימן. את התביעה לפירוק השיתוף הגישה האחות (התובעת) נגד אחותה (הנתבעת) ב-2017 לאחר תקופה שבה לא שילמה לה את חלקה בדמי השכירות וסירבה למכירת הדירה.

בתביעה היא טענה בין היתר כי ב-2014 אחותה הלוותה לה 250 אלף שקלים כ והיא חתמה על מסמך הלוואה שבו התחייבה להחזיר את הכסף בתוך כשנתיים כשחלקה בדירה ישמש כערובה. אלא שמאז הפסיקה אחותה לשלם לה את חלקה בדמי השכירות. על כן, בבוא מועד הפירעון היא העבירה לה 200 אלף שקל עבור החזר ההלוואה בקיזוז דמי השכירות שלא קיבלה. כעת היא מבקשת לפרק את השיתוף בדירה ולמכור אותה אבל אחותה מסרבת.

האחות-הנתבעת הגיבה בתביעה נגדית שבה טענה בין היתר כי אחותה נוהגת בחוסר תום לב כיוון שמכרה לה את חלקה בדירה ב-2014 תמורת 850 אלף שקלים והכספים הועברו לה כמקדמה. הנתבעת ציינה כי הן חתמו על מסמך הלוואה פיקטיבי במקום על הסכם מכר משום שאחותה פחדה מחיוב גבוה במס שבח וביקשה להמתין שנתיים עד שתהיה זכאית לפטור.

לטענת הנתבעת, למרות ההסכמות הברורות כשהגיע המועד לבצע את העסקה אחותה התחמקה ודרשה ממנה סכומים נוספים משום שחשבה שהעסקה כבר לא משתלמת. הנתבעת ביקשה לפיכך לאכוף על אחותה את הסכם המכר ולשתף פעולה עם העברת הזכויות בדירה.

מסמך הלוואה אינו הסכם

השופטת מירב אליהו קבעה כי הנתבעת לא הוכיחה שבינה לבין אחותה נכרת הסכם מחייב. לכל היותר, התנהל ביניהן משא ומתן לרכישת חלקה של התובעת אבל הוא לא הבשיל לכדי עסקה אמיתית ומפורטת. למעשה, מהתכתובות בין האחיות ומהעדויות עלה כי האחיות לא הסכימו על הפרטים המהותיים הנדרשים לעסקת מקרקעין כמו מחיר, מועדי תשלומים, תשלומי מיסים וכדומה.

השופטת הבהירה כי הנתבעת לא יכולה להסתמך על מסמך ההלוואה עליו חתומה אחותה, שתוכנו תומך בטענתה שמדובר בהלוואה ותו לא. מעבר לזה, התובעת הרי החזירה לה את הכספים (בקיזוז דמי השכירות) במועד שנכתב בו.

השופטת הוסיפה כי גם החשש מחיוב במס שבח לא מסביר מדוע האחיות לא חתמו על זכרון דברים או טיוטת הסכם שתסדיר את ההסכמות ביניהן. מלבד זאת, לו היה מדובר בהסכם אמיתי מצופה היה שהנתבעת תשלם לאחותה את מלוא התמורה, ואת זה היא לא עשתה עד היום.

מעבר לכל אלה השופטת קבעה כי גם אם הייתה מקבלת את הטענה שנכרת הסכם מכר בעל-פה היא הייתה מבטלת אותו בשל ניסיון להונות את רשויות המס.

לאור הדברים האמורים ולנוכח זכותה של התובעת לפרק את השיתוף בדירה קיבלה השופטת את תביעתה בעניין זה והורתה על מכירת הדירה. הנתבעת חויבה בהוצאות של 35,000 שקלים.

• בפסק הדין לא צוינו שמות עורכי דין מייצגים

פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.