שניים מהנכדים טענו שהנכס היה שייך לאביהם המנוח ונרשם על שם הסבתא רק מבחינה פורמלית. בית המשפט קיבל את הטענה וקבע שהנכס אינו חלק מהעיזבון
השופט יחזקאל אליהו קיבל לאחרונה תביעה שהגישו שני אחים בעניין היקף עיזבון סבתם המנוחה. התביעה באה לעולם בעקבות בקשה לצו ירושה שהגיש אחד הנכדים האחרים, שטען כי עיזבון הסבתא שכלל בית בתל אביב ומגרש נוסף, שייך לכלל הנכדים. השופט קיבל את טענת התובעים כי אביהם המנוח הוא שרכש את הנכס, בין היתר, על סמך התנהגות המשפחה שאפשרה לאב ובהמשך לתובעים להחזיק בנכס משך יותר מ-60 שנה.
הסבתא נפטרה באוקטובר 1971 בהיותה אלמנה, מבלי שהשאירה צוואה. לה ולבעלה המנוח היו 7 ילדים, אחד מהם נהרג בהיותו חייל במלחמת העצמאות.
48 שנים לאחר פטירתה, כשכל ששת ילדיה אינם בין החיים אלא רק 27 ילדיהם (נכדיה), הגיש אחד הנכדים בקשה לצו ירושה אחרי סבתו בה טען כי יש לחלק את שני הנכסים שהותירה בין כלל צאצאיה בהתאם לחוק הירושה.
שניים מנכדיה האחרים הגישו תביעה בעניין היקף העיזבון. המחלוקת העיקרית בין הצדדים עסקה בנכס בתל אביב הרשום על שם הסבתא ובו מתגורר אחד התובעים.
התובעים סיפרו שאביהם גר בנכס עוד משנות ה-50 של המאה הקודם, שם גידל את שני בניו ושם נפטר ב-1988.
לדבריהם, אביהם הוא שרכש את הנכס ושילם את רוב התמורה בעדו, כשהרישום על שם הסבתא היה רק פורמלי. הם צירפו תצהירי הסתלקות עליהם חתמו ילדי המנוחה (פרט לאביהם) מהם עולה כי בזמן אמת הם וויתרו על עיזבון הסבתא.
הנתבעים (16 נכדים שלקחו חלק בהליך) טענו מנגד שהנכס נרכש על ידי המנוחה ובעלה והיה שייך להם כל השנים, ולתובעים ולאביהם ניתנה רק זכות שימוש בנכס, כך שהוא נמנה על נכסי העיזבון.
לטענתם, הסבתא אפשרה לאביהם של התובעים להתגורר בנכס מכיוון שהיה מטופל בשני ילדים קטנים (לאחר פרידה מאמם של התובעים בגיל צעיר). הם הוסיפו כי לאחר שנפטרה הסבתא החליטו הדודים, יורשיה, נוכח מצבו הכלכלי הרעוע של אבי התובעים לאפשר לו להמשיך לגור בנכס עם ילדיו.
זאת ועוד, גם לאחר שנפטר אבי התובעים החליטו אחיו לאפשר לשני בניו לגור בדירה כל זמן שהם נזקקים לכך. הם הדגישו כי תצהירי ההסתלקות נועדו רק לשם שמירת הנכס למגורי התובעים, שהיו אז "יתומים צעירים".
ללא יכולת כלכלית
השופט יחזקאל אליהו מבית המשפט למשפחה בתל אביב התרשם שלסבתא לא הייתה יכולת כלכלית לרכוש את הנכס, ומנגד, לאבי התובעים הייתה יכולת כזו שכן הוא עבד כנהג מונית ואף העסיק שני נהגים שכירים.
בנוסף, מחומר הראיות עלה שבשלב החתימה על תצהירי ההסתלקות סברו כולם שהנכס בתל אביב הוא העיזבון היחיד של הסבתא, ורק בהמשך התברר שיש לה גם מגרש.
הוא הוסיף כי התנהגות המשפחה משך עשרות רבות של שנים וחילופי שלושה דורות, שאפשרה לאבי התובעים ולאחר מכן לתובעים להחזיק בנכס ללא כל טענה, מחזקת את גרסת התובעים כי אביהם הוא שמימן את הנכס.
הדגיש בהקשר זה כי בעת שנפטר אבי התובעים הם היו בני 26 ו-27, כלל לא "נערים צעירים" הזקוקים לסיוע והגנה כפי שניסו לתאר אותם הנתבעים.
בסיכומו של דבר קיבל השופט את התביעה וקבע שהנכס אינו שייך לעיזבון הסבתא והתובעים רשאים להירשם כבעליו.
הנתבעים חויבו בשכ"ט עו"ד בסך 50,000 שקל.
- ב"כ התובעים: עו"ד ניסים שלם ו/או תימור שלם-גורדון
- ב"כ נתבעים 1-8: עו"ד דוד תירוש
- ב"כ נתבעים 9-16: עו"ד גיל סמרה ו/או דרור טולדו ו/או יובל סמרה
עו"ד ישי סיתהון
עוסק/ת ב-
ירושות וצוואות
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.