לאחר שבעלי הבארבי התקשו להחזיק את הסניף בכפר סבא, הצטרפו אליהם משקיעים חדשים. בשלב מסוים המשקיעים איבדו עניין והפסיקו לשלם חשבונות. בית המשפט פסק לאחרונה כי עליהם לשלם מחצית מחובות החברה למע"מ ולבנק, משום שלגביהם יש אחריות אישית, אך פטר אותם מיתר החובות.
מזה עשרים שנה שבעלי מועדון הבארבי בתל אביב עוסקים בתחום המוזיקה, ולאור הצלחתו הם החליטו להקים מועדון נוסף בכפר סבא. המועדון בכפר סבא פעל כחמש שנים, שלאחריהם פרסמו הבעלים הודעה על כוונתם לסגור אותו משיקולים עסקיים.
לייעוץ בתחום
פנו ל- עורך דין חוזים
כשבני זוג שפרשו מניהול מועדון הקאמלוט בהרצליה ראו את ההודעה, הם יצרו עם בעלי המועדון קשר והציעו להשקיע 150 אלף שקל בתמורה למחצית מהזכויות במועדון. במאי 2008 התקשרו הצדדים בהסכם, הקימו חברה לניהול המועדון ופתחו חשבון בנק. במסגרת ההסכם נקבע כי ההחלטות לגבי המועדון יהיו מחייבות אם יתקבלו בהסכמה של שניים מהבעלים – אחד מכל צד. כלומר, חתימת אחד מבעלי הבארבי ת"א ואחד מהמשקיעים החדשים, בצירוף חותמת החברה, יחייבו את החברה.
בתחילה שיתוף הפעולה בין הצדדים הלך טוב, אך לפתע, סמוך למאי 2009 המשקיעים עזבו את המועדון, ובעלי הבארבי תל אביב נשארו לנהל אותו לבד עד ינואר 2010 – שאז נסגר.
במאי 2012 הגישו בעלי הבארבי תביעה בבית משפט השלום בתל אביב. הם טענו כי הנתבעים נטשו אותם באופן חד צדדי, ולכן הם נאלצו להמשיך להפעיל את המועדון כדי לשלם חובות. לטענתם, הנתבעים היו שותפים שווים, ועליהם לשאת במחצית החובות ששולמו.
הנתבעים טענו כי החברה נקלעה לקשיים כלכליים בעקבות התנהלות התובעים, שלא הפקידו את ההכנסות בחשבון הבנק שלה, אלא העבירו אותם לחברה אחרת שבשליטתם. בכל אופן, לטענתם, החובות שייכים לחברה ולא להם באופן אישי.
בנוסף, הם הגישו תביעה נגדית לפיצוי של 50,000 שקל בטענה שהתובעים הבריחו את הציוד שהיה במועדון.
יחסי שותפות
השופטת הבכירה דורית קוברסקי התרשמה כי ההסכמים בין הצדדים מעידים על כוונתם ליצור יחסי שותפות מלאים. עם זאת, יחסיהם מול צדדים שלישיים הוסדרו באמצעות החברה, כדי שלא יסתכנו בחבות אישית העלולה לפגוע ברווחתם הפרטית.
בהתאם לכך, החובות לספקים הם חובות של החברה ולא של בעליה ואף אחד מהצדדים לא היה צריך לא לשלם עבורם מכיסו. התובעים החליטו לפרוע את החובות על דעת עצמם, כדי להמשיך להפעיל את הבארבי בתל אביב. מאחר שהיו אלה השיקולים העסקיים שלהם בלבד, מבלי שניתנה הסכמת הנתבעים, הם לא יכולים לדרוש עבורם החזר.
עם זאת, פני הדברים שונים בכל הנוגע לחובות למע"מ ולבנק. חובות אלה, קבעה השופטת, מחייבים אישית את בעלי התפקידים בחברה והם לא יכולים להתנער מחבות הזו.
לפני סיום השופטת דחתה את התביעה הנגדית של התובעים, משום שלא הצליחו להוכיח אותה.
משכך, לבסוף, הנתבעים חויבו לשלם לתובעים 104,218 שקל, בצירוף הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 15 אלף שקל.
- ב"כ התובעים/ הנתבעים שכנגד: עו"ד אגר
- ב"כ הנתבעים/ התובעים שכנגד: עו"ד לזר
* עורך דין עומר נירהוד ממשרד שנברגר, נירהוד ושות' עוסק בדיני חוזים ובמשפט מסחרי
** הכותב לא ייצג בתיק
*** המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
גולשים בסלולרי? לשירות מיידי מעורך דין הורידו את גט לויר
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"
www.psakdin.co.il
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.