המנוח חלה בסרטן סופני. לקראת הסוף ילדיו לחצו עליו לשלול מזוגתו את הזכות לגור בדירתו בחינם כל ימי חייה בהתאם להסכם הממון ביניהם. המנוח נענה והגיש נגדה תביעה, שהוכרעה כשנתיים לאחר מותו.
בית המשפט למשפחה בתל-אביב הכריע באחרונה ב"סיפור אנושי קשה" כלשונה של השופטת שפרה גליק. קשישה כבת 74 חויבה לפנות את דירתו של בן זוגה, שנפטר לפני כשנתיים וחצי ממחלת הסרטן, משום שנפרד ממנה לפני מותו. עם זאת, היא זכתה בפיצוי של כ-350 אלף שקל מעיזבונו.
הרקע לתביעת הפינוי שהגיש המנוח כשנתיים לפני שנפטר הוא סעיף בהסכם ממון שנחתם בינו לבין זוגתו בשנת 2009 וקבע בין היתר שאם ילך לעולמו בזמן שהם יחד, האישה תוכל להמשיך לגור בדירתו בחינם כל ימי חייה. סעיף אחר בהסכם קבע שאם ירצה להיפרד וידרוש ממנה לעזוב את הדירה הוא ישלם לה 100 אלף שקל.
אך ילדיו לא ממש אהבו את הרעיון שדירתו תתפס על-ידי בת הזוג, והמנוח נענה ללחציהם וביקש ממנה להגביל את זכאותה לשנתיים. לאחר שהיא סירבה והוא הודיע לה שהוא רוצה להיפרד ושתעזוב את הדירה.
התביעה הוגשה נגדה לאחר שסירבה לעזוב. בכתב ההגנה הנתבעת הבהירה כי המנוח לא באמת רצה להיפרד ממנה ומי שעומד מאחורי התביעה הם ילדיו, שבמקום לדאוג לבריאותו דאגו לירושה שלהם.
בעת ניהול הדיונים המנוח נפטר ומנהל העיזבון שלו ניהל את התביעה במקומו. באותה תקופה הנתבעת הגישה תביעה נגדית לפיצוי של כ-240 אלף שקל בטענה שכחודשיים וחצי לפני שהמנוח נפטר הוא חתם על מסמך מתנה שבו העניק לה את הרכב שלו ועוד 200 אלף שקל כהוקרה על טיפולה המסור.
הנתבעת טענה כי מנהל העיזבון לקח ממנה את הרכב ומכר אותו, ומסרב להעביר לה את הכסף, אולם המנהל טען שאין תוקף למסמך שכן הנתבעת הכריחה את המנוח לחתום עליו תוך ניצול מצבו הקשה.
לכבד את דרישתו
פסק הדין שהכריע בתביעות החל בקבלת תביעת הפינוי. השופטת גליק אמנם הסכימה "כי הרוח החיה מאחורי התביעה" הם ילדיו של המנוח אבל לטעמה זה לא עילה לדחיית התביעה.
השופטת פירטה שורת ראיות שמעידות כי המנוח היה נחוש בדעתו לשנות את הסכם הממון או להיפרד מהנתבעת, והיה מוכן לשלם את המחיר הרגשי והכלכלי של הפירדה כדי להיטיב עם ילדיו בערוב ימיו. "יש מקום לכבד דרישה זו", קבעה.
אך מהצד השני, השופטת קיבלה את התביעה של הנתבעת, תוך שהסתמכה על עדותו של עורך הדין שערך את מסמך המתנה וקבעה כי לא הוכח שהמנוח חתם עליו תחת לחץ או כפייה.
השופטת אף דחתה את נסיונו של מנהל העיזבון להשחיר את פניה של הנתבעת תוך שהעירה לו על דרך החקירה האגרסיבית שנקט כלפיה – אישה מבוגרת ולמודת חולי שטיפלה במנוח במסירות עד יום מותו.
לבסוף השופטת קבעה הוראות לפינוי ולתשלום: מאחר שהמנוח הסכים שהנתבעת תישאר לגור בדירה במשך שנתיים בחינם, הפינוי יתקיים לקראת סוף השנה הנוכחית (בחלוף התקופה). הנתבעת תמחק את הערת האזהרה ותקבל 100 אלף שקל תמורת הפינוי בהתאם להוראות הסכם הממון. מנהל העיזבון חויב להעביר לה עוד כ-250 אלף שקל מכוח המתנה. לא נפסקו הוצאות.
- ב"כ התובע: עו"ד רוני בוקעי
- ב"כ הנתבעת: עו"ד אהובה יששכר
עו"ד אבישי אוסטרייכר
עוסק/ת ב-
דיני משפחה
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.