אי הבנה בקשר לסעיף בלעדיות בהסכם הפצה הובילה לשרשרת פוסטים מכפישים שפרסמה חברה נגד 'הסטוק' ומנהלה. ביהמ"ש קבע שלא הייתה לכך הצדקה
השופטת ניצה מימון שעשוע קיבלה לאחרונה תביעת לשון הרע שהגיש מנכ"ל רשת ׳הסטוק׳ נגד חברת אליניטד, שמשווקת מוצר לניקיון הבית. התובע קיזז סכום של כ-100,000 שקל מתמורה שהיה אמור להעביר לנתבעת, בשל טענה להפרת בלעדיות. הנתבעת בתגובה פרסמה נגדו פוסטים פוגעניים בהם כונה "נוכל" ו"גנב" והוצג כמי שפועל בתרגילי עוקץ. אף שהנתבעת זכתה בהליך בוררות שעסק במחלוקת החוזית, השופטת קבעה שלא היה בסיס להשמצות.
ב-2021 הבעלים והמנהל של "הסטוק" הגיש תביעה על סך 600,000 שקל נגד חברת אליניטד שמשווקת מוצרים לניקיון הבית ובהם "פאסר", פטנט לגריפת מים מעל מסילות של דלתות הזזה.
בתביעה נטען כי ביוני 2020 נחתם בין הצדדים הסכם לשיווק והפצה בלעדיים של המוצר, תוך החרגה של הפצה דרך האינטרנט. כחודשיים לאחר מכן התברר שהנתבעת מכרה את המוצר לצד שלישי תוך הפרת ההסכם. התובע הוסיף כי לקוחות רבים טענו בפניו שניתן לרכוש את המוצר במחיר זול יותר מאשר בחנויות הסטוק.
התובע שלח מכתב לנתבעת בו דרש ממנה לחדול מההפרות, והבהיר כי היא מחויבת בסכום הפיצוי המוסכם בסך של 100,000 שקל, שיקוזז מהתשלום המגיע לה. בתגובה הוא קיבל מבעליה של הנתבעת איומים בלתי פוסקים שאם לא ייכנע ויוותר על הדרישה לפיצוי, תפורסם תמונתו ברחבי הפייסבוק ויפורסם שהוא נוכל.
לטענת התובע, הנתבעת ביצעה כ-31 פרסומים בדף הפייסבוק שלה שמהווים לשון הרע ופגיעה חמורה בשם הטוב שלו ושל החברות שבבעלותו. הוא סיפר שהנתבעת העלתה לפייסבוק שלה תמונה מוגדלת שלו ולצידה הכיתוב "לא נותנים יד! אל תסתכנו עסקים יקרים". באותו פרסום הוא מוצג כמי שתכנן ויזם פרשיית עוקץ כדי לגזול כספים מחברות קטנות.
התובע טען כי הנתבעת כינתה אותו בביטויים פוגעניים כמו "רמאי", "שפל", "נבזי", פרסומים שנועדו גם להרחיק לקוחות מהרשת שבבעלותו.
בכתב ההגנה טענה הנתבעת כי התובע אכן עשה תרגיל עוקץ. לטענתה, כדי להתחמק מתשלום על מוצרים חיפש התובע אנשי קש שנשלחו לרכוש את המוצר ממנה, ובכך יצר תשתית שבאמצעותה טען להפרת ההסכם בין הצדדים, רק כדי לא לשלם.
טיפסו על עצים
השופטת הבכירה ניצה מימון שעשוע קבעה כי הפרסומים מהווים לשון הרע מהסוג הקשה ביותר ביחס ליושרתו של בעל עסק.
היא ציינה שהפרסומים הגיעו לקהל עוקבים בהיקף גדול ואף נעשה על ידי הנתבעת מאמץ לקדם את הפרסום ולשתפו לקהל גדול ככל האפשר, כולל באמצעות קידום ממומן בפייסבוק.
השופטת קבעה שהנתבעת לא הוכיחה את אמיתות הפרסומים, וכי התשתית הראייתית רחוקה מלהראות שבעת ההתקשרות בין הצדדים הייתה לתובע כוונת מרמה כלפי הנתבעת. "התרשמתי כי מדובר בשני עוסקים ישרים שלמרבה הצער, עקב הרשלנות בכריתת ההסכם...טיפסו על עצים גבוהים והסלימו סכסוך שיכול היה להיפתר במשא ומתן".
בין היתר הבהירה השופטת שהוכח שלתובע אין רקורד של רמאי או מוסר תשלומים ירוד. גם העובדה ששילם את הסכום שנפסק בהליך בוררות בין הצדדים ללא דיחוי מלמדת שאין מדובר במי שהתכוון מלכתחילה לא לשלם.
עוד היא קבעה שהפרסומים אינם בגדר הגנה בתום לב על אינטרס אישי שכן הצעד הנדרש להגנה על האינטרס העסקי של הנתבעת היה פנייה להליך משפטי, הכפשת התובע.
הנתבעת חויבה לפצות את התובע ב-50,000 שקל בתוספת הוצאות בסך 25,000 שקל.
- שמות ב"כ הצדדים לא צוינו בפסק הדין
עו״ד שמואל גרוס
עוסק/ת ב-
לשון הרע
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.