נקבע שהודעות שתלה אחד השכנים בלובי הבניין על נציגת ועד הבית וגינויים בעל פה, בהם קרא לה "גנבת, שקרנית ומתחזה" מהווים לשון הרע
תביעת לשון הרע של אישה נגד השכן שלה בבניין בבת ים התקבלה לאחרונה באופן חלקי. האישה הציגה מספר פרסומים שתלה השכן נגד פעילותה כנציגת ועד הבניין, בהם קרא לה בין היתר "מתחזה" וטען שהיא גובה כספי ועד באופן לא חוקי. השופטת רונית אופיר מבית משפט השלום בעיר דחתה את טענות ההגנה שלו וקבעה שכמה מהפרסומים מהווים לשון הרע. עם זאת, בקביעת גובה הפיצוי התחשבה השופטת בכך שרק דיירי הבניין נחשפו לפרסומים.
התובעת היא דיירת בבניין בבת ים, לדבריה שימשה כחברת ועד הבית בין השנים 2018-2019. בתביעה שהגישה נגד אחד הדיירים טענה שבמהלך שנת 2018 פנו היא ויתר חברי הוועד אל הנתבע בדרישה שישלם חוב כספי בגין הוצאות תחזוקת הרכוש המשותף ודמי ועד בית. בתגובה לכך, לטענתה, הנתבע החל להטריד ולהכפיש אותה.
התובעת הציגה חמישה פרסומים שנכתבו לטענתה על ידו. חלקם נתלו בלובי הבניין, ואחד מהם הוא מכתב ששלח לאגודה לתרבות הדיור.
הפרסומים כוללים בין היתר אמירות שלפיהן התובעת הכתירה עצמה כנציגת הוועד וגובה כספים מיותרים מהדיירים בניסיון להתעשר על גבם – והכל באופן לא חוקי.
בנוסף, לטענתה הנתבע גינה אותה בעל פה במספר הזדמנויות וקרא לה "מתחזה, גנבת, שקרנית, סחטנית, רמאית" ועוד. היא טענה כי מדובר בהוצאת דיבה ותבעה פיצוי ללא הוכחת נזק בהתאם לחוק איסור לשון הרע בסכום כולל של 350,000 שקל.
הנתבע טען להגנתו כי הוא נאבק מזה שנים למען שקיפות בניהול ענייני נציגות הבית ואמירותיו הן אמת שיש בה עניין ציבורי. לטענתו, חלק מהפרסומים שצורפו לתביעה עברו מניפולציה על ידי התובעת ואינם אותנטיים, והאחרים מהווים דרישה לגיטימית להחלפת התובעת כנציגת הוועד.
פרסם ספקולציות כעובדות
השופטת אופיר קיבלה את התביעה חלקית. היא קבעה שלפי עדויות הנתבע והשכנים, למעט פרסום אחד שלא הוכח שנכתב על ידי הנתבע, אין מחלוקת על כך שהוא כתב ופרסם את יתר הדברים. הנתבע גם לא הכחיש את האמירות בעל פה שיוחסו לו, ועדויות השכנים העלו כי הן אכן נאמרו על ידו.
השופטת קבעה כי כל הפרסומים מהווים לשון הרע ואינם אמת. היא התרשמה כי התובעת נבחרה לוועד הבית באסיפת דיירים ברוב קולות, ולכן אין בסיס לטענה שהיא מתחזה וגובה כספים שלא כדין. פרוטוקול האסיפה הוצג לשופטת, והיא דחתה את טענת הנתבע שהוא מזויף.
על יתר ההכפשות כלפי התובעת, כתבה: "הנתבע העלה חשדות וספקולציות אותן הוא פרסם כעובדות מבלי לספק להן כל בסיס עובדתי. בהעדר בסיס עובדתי כלשהו, לא ניתן להגדיר פרסומים שנעשו על יסוד אמונות בעלמא כ"אמת דיברתי".
בתוך כך קבעה השופטת כי הפרסומים לא חוסים תחת הגנת הלב שבחוק. לנתבע אומנם יש לו זכות להעביר ביקורת ולנסות לשנות החלטות שאינן לרוחו, אך יש לעשות זאת לפי כללי המשחק המקובלים ולא בדרך של השמצות.
בקביעת גובה הפיצוי לקחה השופטת בחשבון שמרבית הפרסומים הופנו לאוכלוסייה מצומצמת - דיירי הבניין והבאים בשעריו - ורק אחד מהם הופנה לאגודה לתרבות הדיור. היא ציינה שלא מדובר בתפוצה נרחבת כמו רשת חברתית או עיתון, ושרוב הדיירים הכירו את הנתבע ואופן התנהלותו מחרחר הריב כך שסביר להניח שהם לא ייחסו חשיבות יתרה לדבריו.
הנתבע חויב לפצות את הנתבעת בסכום של 40,000 שקל בתוספת 10,500 שקל הוצאות ושכ"ט עו"ד.
- ב"כ התובעת: עו"ד טייטלמן
- ב"כ הנתבע: עו"ד שרון
עו"ד דוד מויאל
עוסק/ת ב-
נזקי גוף ותאונות
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.