מצוקת החנייה ברמת גן הביאה לסכסוך שכנים קשה ולהאשמות הדדיות על סיפוח שטחים משותפים. השופט רונן אילן הורה באחרונה לנצים לפרק מבנים פרטיים שהקימו בחצר המשותפת ולאפשר זה לזה לחנות בשלום.
ברחוב אחד העם ברמת גן יש בניין משותף בן 12 דירות. בפינתו הדרומית בנויות זו מעל זו שתי דירות כשבקומה התחתונה גרים מזה כיובל שנים זוג קשישים כבני 80 ובקומה העליונה גרים בעשרים השנים האחרונות בני זוג צעירים יותר.
בין השכנים התעורר בשנים האחרונות סכסוך קשה הנוגע לשימוש בשטחים משותפים. בתביעה שהגישו ב-2014 בני הזוג מהקומה העליונה הם סיפרו ששכניהם מלמטה סיפחו לדירתם חלקים מחצר משותפת שנמצאת מדרום לבניין ואמורה לשמש לחנייה. לדבריהם, השכנים גידרו חלק מהחצר והם משתמשים בה כגינה וכחצר פרטית.
התובעים הוסיפו שהנתבעים מונעים מהם שימוש גם בחלקים הלא מסופחים של החצר ונוהגים לחסום את רכבם חדשות לבקרים אם הם מחנים שם. עוד לדבריהם, הנתבעים סיפחו לעצמם גם את כל החצר האחורית של הבניין, הקימו בה סככה גדולה ומבנה שמשמש אותם כמחסן וחדר כביסה. לדבריהם, הנתבעים הציבו שער לחצר, נעלו אותו והם אוחזים בלעדית במפתחות, אף שבחצר בלוני גז המשמשים דיירים נוספים בבניין.
התובעים עתרו לחייב את השכנים לפנות את השטחים המשותפים ולפצות אותם ב-80,000 שקל על הנזקים שנגרמו להם עקב חסימות רכבם.
הנתבעים מצדם הודו בתפיסת החצר האחורית אך טענו שהדבר נעשה לפני למעלה מ-45 שנה בהסכמה מלאה של כל בעלי הדירות בבניין.
הם הכחישו שתפסו חלקים מהחצר הדרומית וטענו שאת הגינה שהקימו הם ״מטפחים לרווחת כלל דיירי הבניין״.
בתביעה נגדית שהגישו הם טענו שדווקא התובעים סיפחו חלקים מהחצר הדרומית והקימו בה מחסן.
התובעים הכחישו טענה זו וציינו שמדובר בסך הכל בניסיון לא ראוי להפעיל עליהם לחץ לנוכח התביעה שהגישו.
סיפוח, לא טיפוח
״בבחינת התנהלות הצדדים, טיעוניהם והשתלשלות האירועים, ברי הדבר שהרצון לאפשר חניית רכבים סדורה וקבועה בצמוד לדירות ממש, הוא הוא שהביא לפרוץ המחלוקות ולהליכים משפטיים״ כתב השופט רונן אילן מבית משפט השלום בתל אביב בפתח דבריו.
השופט ציין שהצדדים מנהלים מאבק עיקש לחנות בצמוד לדירותיהם כשמול הבניין יש חניון גדול ופתוח ולמרבה הצער הם לא השכילו להגיע להסדר בנושא.
השופט הבהיר שכשמדובר ברכוש משותף לכל דייר בבניין יש זכות לעשות בו ״שימוש רגיל וסביר״ שאינו מונע שימוש מדייר אחר.
השופט קבע שהנתבעים לא הוכיחו שקיבלו הסכמה מפורשת מיתר דיירי הבניין לסיפוח ולהשתלטות שלהם על החצר האחורית. בנסיבות אלה הוא הורה להם להרוס את הבנייה בשטח זה, לפרק את השער ולהסיר ״כל סממן״ של שימוש ייחודי.
ביחס לחצר הדרומית כתב השופט שהגינה שהקימו הנתבעים אינה מיועדת לרווחת דיירי הבניין כלל ועיקר אלא תחומה ביריעות וגדר והפכה לחלק מדירתם. בנסיבות אלה הוא הורה להם להסיר גם את הגדר שהקימו בשטח זה.
מאחר שהתובעים לא הוכיחו מה הנזק שנגרם להם כתוצאה מחסימות רכבם, חייב השופט את הנתבעים לפצות אותם ב-5,000 שקל בלבד על עוגמת הנפש.
מנגד, קבע השופט שגם התובעים תפסו ללא רשות חלק מהחצר הדרומית והורה להם לפרק את המחסן שהקימו שם.
בסוף דבריו הבהיר השופט שכל אחד מהצדדים רשאי להחנות בחצר הבניין בכל רגע נתון שני רכבים לכל היותר ואסר עליהם לחסום כניסה ויציאה של רכבים נוספים.
הנתבעים חויבו בהוצאות ושכ״ט עו״ד של 25,000 שקל.
- ב״כ התובעים: עו״ד שרון סגל
- ב״כ הנתבעים: עו״ד אילן ג'ורג'י
עו"ד ליפא לזנובסקי
עוסק/ת ב-
מקרקעין ונדל"ן
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.