לאחר מות בעלת המספרה טען מנהל העיזבון שלה שהמתנה חסרת תוקף, מאחר שהיא לא הבינה על מה חתמה. השופט דחה אותו והכיר בעובדת ובן-זוגה כבעלי הנכס
מנהלת מספרה העניקה את דירתה בתל אביב במתנה לאחת מעובדותיה. 3.5 שנים לאחר מכן היא פיטרה אותה. בחלוף 13 שנים נוספות הלכה נותנת המתנה לעולמה, כאשר בשלב זה ביקש מנהל העיזבון שלה להכריז על המתנה כבטלה, בין היתר מחמת עושק, תרמית והיעדר גמירות דעת מצד המנוחה. השופט נפתלי שילה מבית המשפט המחוזי בלוד דחה אותו לאחרונה, ואישרר את המתנה.
בעלת המספרה ובעלה עלו ארצה בשנות החמישים והתגוררו במעברה. לבני הזוג לא היו ילדים, ועם פינוי המעברה הם עברו לגור בדירה בתל אביב. הם קנו חנות במרכז המסחרי של שכונתם ופתחו בה מספרה בה עבדה הנתבעת, לטענתה מאז 1974. לאחר כ-30 שנות העסקה, במאי 2006, חתמה בעלת המספרה על תצהיר מתנה במסגרתו נתנה את דירתה לספרית ובעלה, הנתבע, ללא תמורה. בנובמבר אותה שנה נרשמה הדירה על-שם בני הזוג בטאבו.
אלא שבשלב מסוים המנוחה הייתה כנראה חסרת שביעות רצון מתפקוד הספרית שלה, ובדצמבר 2009 פיטרה אותה. עוד באותו החודש היא ערכה צוואה שלפיה הנתבעים לא יירשו ממנה כלום אחרי מותה. את התובע - שהוריו התגוררו במעברה עם המנוחה ובעלה באותו בניין והיו מיודדים עימם - היא מינתה כמנהל עיזבונה. באוקטובר 2022 הלכה האישה לעולמה בגיל 92.
בתביעה שהוגשה לבית המשפט טען מנהל העיזבון כי הספרית ובעלה עשקו את המנוחה והשתלטו על רכושה. לטענתו הם לחצו עליה לחתום על מסמכי המתנה מבלי שהבינה על מה היא חותמת, כך שיש לבטל את המתנה מחמת היעדר גמירות דעת, ולכלול את הדירה בעיזבון.
מנגד טענו מקבלי הדירה כי המנוחה הייתה צלולה כשחתמה על מסמכי המתנה. לטענתם גרסת מנהל העיזבון לפיה בעלת המספרה חתמה על המתנה בהיסח הדעת, חסרת בסיס. מאחר שהמתנה הושלמה ברישום, טענו בני הזוג, אין אפשרות לבטל אותה - והדירה שייכת להם.
המשיכו להיות בקשר
השופט שילה דחה את הטענה שלפיה המנוחה לא הבינה על מה היא חותמת. "התובע לא הוכיח שמסמכי המתנה נחתמו בעושק, תרמית או כפייה", כתב. לדבריו עורך הדין שערך את מסמכי המתנה העיד מפורשות כי במעמד החתימה, המנוחה הייתה עצמאית וצלולה לחלוטין. ממסכת הראיות עלה שאפילו 13 שנה אחרי הענקת המתנה, במרץ 2019, בדק את המנוחה מומחה גריאטרי שקבע כי מבחינה קוגניטיבית היא "חדה, חכמה ובכישורים מלאים מנטלית".
בהקשר לכך הבהיר השופט כי העובדה שהספרית ובעלה לא דיברו עם המנוחה על הדירה אחרי שהיא נרשמה על-שמם, גם לאחר שהספרית פוטרה, לא מלמדת שהמתנה אינה תקפה. לדבריו סביר להניח שבני הזוג פשוט העדיפו לא להציף את הנושא אחרי הפיטורים, לאור חששם שאולי המנוחה תנסה לבטל את המתנה - דבר שלא עשתה.
בתוך כך הדגיש השופט שלא מדובר במתנה על תנאי כלשהו, כגון שבני הזוג ידאגו למנוחה עד אחרית ימיה. מכל מקום, הוא ציין מהראיות עולה שהקשר בין המנוחה לנתבעים לא נותק לחלוטין אחרי פיטורי הספרית. כך למשל, בסרטון מ-2021 בירכה המנוחה את הנתבעת לרגל יום הולדתה. כמו כן, נמצא שמקבלי המתנה סייעו למנוחה עם חיסוני הקורונה בתקופת המגפה.
לפיכך השופט דחה את התביעה, וחייב את מנהל העיזבון לשלם למקבלי המתנה הוצאות ושכ"ט עו"ד בסך 100,000 שקל.
- ב"כ התובע: עו"ד דניאל משולם
- ב"כ הנתבעים: עו"ד שני חן
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.