בנוסף לליקויים, שנטען כי גרמו להצפת הדירה במי ביוב, הרוכשים סיפרו שקיבלו את הדירה באיחור ונאלצו לגור בינתיים אצל הסבתא. תירוץ היזמית את העיכוב בכוח עליון נדחה
בית משפט השלום בתל אביב קיבל לאחרונה תביעה שהוגשה נגד יזמית תמ"א 38 בקשר לפרויקט מגורים ברמת-גן, שעל בנייתו הייתה אמונה. התובעים, רוכשי דירות בפרויקט, טענו שמגיע להם פיצוי בשל איחור ניכר במסירה ובשל ליקויי בנייה רבים. היזמית התגוננה בטענה שהאיחור לא נגרם באשמתה וכי היא מוכנה לתקן בעצמה את הליקויים, אך השופטת הבכירה רונית פינצ'וק-אלט דחתה אותה והשיתה עליה פיצוי משמעותי.
התובעים הם שני זוגות שרכשו דירות בפרויקט תמ"א 38/2 (הריסה ובנייה מחדש) ברחוב חורגין ברמת-גן, אותו ביצעה הנתבעת. בהתאם להסכמים שנחתמו עם הרוכשים, היה על היזמית למסור להם את דירותיהם בחצי הראשון של 2019, אלא שהן נמסרו בפועל באוקטובר אותה שנה. אחד הזוגות סיפר כי הסתמך על מועד המסירה החוזי ומכר את דירתו הקודמת, כאשר לנוכח העיכוב נאלץ לגור בתקופת הביניים עם הילדים אצל הסבתא – על אי הנוחות הרבה הכרוכה בכך.
עוד סיפרו הרוכשים בתביעתם כי הדירות נמסרו עם ליקויי בנייה רבים, כגון רטיבות ובעיה במערכת האינסטלציה אשר גרמה להצפת הדירה במי ביוב ובצואה. הרוכשים טענו כי היזמית כשלה בהתחייבותה לספק להם דירה ברמת גימור טובה ובמומחיות נאותה, כאשר הליקויים שהתגלו מצביעים על עבודה לקויה ורשלנית מצדה אשר לצד האיחור במסירה, מצדיקים לחייב אותה בפיצוי.
מנגד טענה היזמית שהתביעות הוגשו בחוסר תום לב, והן כוללות עובדות מסולפות במטרה לנפח את סכומן. לגופו של עניין, נטען כי האיחור במסירה נבע בשל צורך בהיתר שינויים לנוכח פלישת קו "בזק" לתחומי המגרש שלא היה בשליטתה, ומכאן שמדובר ב"כוח עליון" הפוטר אותה מאחריות. אשר לליקויים טענה היזמית שיש לאפשר לה לתקן אותם בעצמה, כאשר ביחס לסתימה בצנרת – הדבר נגרם לשיטתה עקב רשלנות הרוכשים בהשלכת מגבונים לאסלה.
הגורם לסתימה: פסולת בנייה
השופטת פינצ'וק-אלט דחתה את טענת היזמית, על שני רבדיה. במישור העיכוב במסירה היא קבעה שלא הוכחה טענת היזמית כי דרישת "בזק" לשינוי היתר הבניה היא הגורם לאיחור. יתרה מכך, גם בהנחה שהטענה הייתה מוכחת – לדברי השופטת הזזת קו בזק אינה בבחינת "כוח עליון" שאינו נתון לשליטת היזמית. מכאן, שהאחרונה חבה בפיצוי הרוכשים על העיכוב במסירת הדירות.
אשר לליקויים הנטענים, השופטת דחתה את בקשת היזמית לאפשר לה לתקן. היא ציינה שהרוכשים הודיעו ליזמית בזמן אמת על הליקויים ואף נתנו לה הזדמנות סבירה לתקנם, אלא שזו פעלה בעצלתיים והותירה אותם עם ליקויים המוערכים בעשרות אלפי שקלים. "משכך", כתבה השופטת, "איבדה הנתבעת את זכותה לתיקון הליקויים בעצמה".
בתוך כך היא קיבלה כאמינה את גרסת הרוכשים לפיה הצפת מי הביוב בדירתם אירעה שלא כתוצאה מהשלכת מגבונים על-ידם. איש מקצוע מטעם הרוכשים בדק ומצא כי הצנרת נסתמה בגלל פסולת בנייה, כאשר לדברי השופטת היזמית לא צלחה בסתירת ממצא זה.
לפיכך השופטת קבעה שהיזמית תפצה את הרוכשים בכ-232,000 שקל, בין היתר עבור האיחור במסירה, תיקון הליקויים ועוגמת הנפש. עוד חויבה היזמית לשלם לרוכשים שכ"ט עו"ד בסך 46,400 שקל וכן הוצאות משפט.
- ב"כ התובעים: עו"ד דוד סלטון
- ב"כ היזמית: עו"ד יוסף מרדכי שטרית
עו"ד עידו גרינפלד
עוסק/ת ב-
תמ"א 38
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.