צים ורעייתו טענו כי עורך הדין התרשל בייצוגם בעסקת רכישת בית. בפסק הדין נדחו הטענות ונקבע כי התובעים ישלמו לעורך הדין ולנתבע נוסף 180,000 שקל
איש העסקים עדי צים הגיש תביעה בסך של 5.5 מיליון שקל נגד שלושה בני משפחה שמכרו לו ולאשתו בית בכפר סירקין, ונגד שני עורכי דין שייצגו את הצדדים בעסקה. בין בני הזוג לבין המוכרים הושג הסכם פשרה. הטענה המרכזית מול עורכי הדין הייתה שהם התרשלו כשלא גילו לבני הזוג שהמוכרים נמצאים בחובות. לאחר הרכישה הוטלו על הנכס עיקולים שלטענת בני הזוג מנעו מהם למנף את העסקה כפי שתכננו. השופטת הלית סילש העדיפה את גרסת הנתבעים וקבעה שצים ידע על החובות ובחר בכל זאת להתקשר בהסכם.
ב-2009 חתמו צים ואשתו על ההסכם לרכישת הבית. שני עורכי הדין הנתבעים ייצגו את הצדדים – אחד את הרוכשים והשני את המוכרים.
בכתב התביעה, שהוגש באמצעות עו"ד אבירן אביב, טענו בני הזוג כי עורכי הדין התרשלו בניסוח הסכם המכר ובבדיקות שנערכו על ידם לעניין היקף ומהות זכויות המוכרים, וחובותיהם כלפי צדדים שלישיים.
לטענתם, במועד החתימה היו למוכרים חובות, ובין היתר חוב בהיקף של מעל 2 מיליון שקל לבנק הפועלים שאף פתח בהליכי גבייה במהלך תקופת המשא ומתן, כשהקונים לא מודעים לכך.
לשיטת התובעים, אילו היו יודעים על החובות הם לא היו מתקשרים בהסכם. הם הוסיפו שכתוצאה מהתרשלות הנתבעים הנכס לא עבר על שמם עד היום, מה שגורם להם נזקים.
עורך הדין הראשון (שייצג בעסקה את המוכרים), הבהיר באמצעות עו"ד בת שבע אדיב כי הוא מעולם לא ייצג את התובעים ולא נתן להם ייעוץ משפטי כלשהו.
עורך הדין השני (שייצג בעסקה את התובעים), טען על-ידי עו"ד מירב דניאל בונן, כי לא התרשל והעביר לתובע את כל המידע, כולל בעניין החובות. לדבריו הוא אף המליץ לו שלא לרכוש את הנכס, אך התובע בחר להמשיך בעסקה בניגוד להמלצה.
המוכרים, שיוצגו על ידי עו"ד אריה חגאג, הגיעו לפשרה עם התובעים בה התחייבו לפעול להסרת הערות האזהרה שנותרו על הנכס, על חשבונם.
תמונה מגמתית
השופטת הלית סילש מבית המשפט המחוזי מרכז-לוד דחתה את התביעה. "התמונה אשר הוצגה בכתב התביעה, התבררה כחלקית, מגמתית ולא מדויקת", כתבה.
השופטת העדיפה את גרסת עורך הדין השני, שעל פיה מסר לתובע את כל הנתונים העובדתיים הרלוונטיים לפני החתימה על הסכם המכר. היא כתבה שהנתבע ביקש להזהיר את התובע מפני ההתקשרות בהסכם אך התובע בחר באופן מודע להמשיך בתהליך. לדבריה, ייתכן שהוא עשה זאת בשל הפוטנציאל הכלכלי הגלום במקרקעין או בשל רצונו לסייע למוכרים נוכח מצוקתם הכלכלית.
עוד ציינה השופטת כי בחשבון הנאמנות שנפתח בהתאם להוראות הסכם המכר היו יתרות שאפשרו את כיסוי החוב של הבנק, מה שהיה מוביל להסרת רישום המשכנתא עוד בשנת 2009. לנוכח הליכי הוצאה לפועל שפתח הבנק, הנתבע אף המליץ לתובעים לשלם את החוב מכספי הנאמנות.
ואולם, התובע כפי הנראה ביקש לפרוס את חסותו על המוכרים, מטעמיו הוא, תוך שהוא מסייע להם במשך תקופה ארוכה מאוד, ובין היתר מסרב לשלם את יתרת החוב לבנק חרף הנחיית ראש ההוצאה לפועל.
באשר להסכם הפשרה מול המוכרים כתבה השופטת כי הלכה למעשה מדובר בכתב ויתור (ולו זמני) של התובעים על טענותיהם כלפי המוכרים. מהותית, ביקשו התובעים לחייב את עורכי הדין הנתבעים בגין הנזק שנגרם להם כתוצאה מהתנהלות המוכרים.
השופטת חייבה את התובעים בהוצאות בסך 90,000 שקל לכל אחד מעורכי הדין שנתבעו, ובסך הכל ב-180,000 שקל.
לפסק הדין המלא בתיק 5499-04-16
- ב"כ התובעים: עו"ד אבירן אביב
- ב"כ הנתבע 1: עו"ד בת שבע אדיב
- ב"כ הנתבע 2: עו"ד מירב דניאל בונן
- ב"כ הנתבעים 3-5: עו"ד אריה חגאג
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.