עו"ד ערער על החלטת בימ"ש השלום להטיל עליו הוצאות אישיות. המחוזי דחה את כל טענותיו וקבע: לנוכח התנהגותו של עוה"ד, לא הייתה ברירה אחרת.
בדך כלל, כאשר אנשים מתפרעים בביהמ"ש מדובר בצדדים עצמם, אנשים טעונים מן השורה שאינם מורגלים בסיטואציה, וביהמ"ש אינו חלק משגרת יומם. לעומתם, עורכי דין יודעים לרוב לשמור על איפוק מול ביהמ"ש ולא להיגרר לצעקות או לשפה בוטה, גם ברגעי תסכול או כעס.
לייעוץ בנושאי אתיקה מקצועית:
פנו ל- עו"ד אתיקה מקצועית
לפני מספר חודשים אירע מקרה שבו דווקא עורך דין, המייצג נאשם בהליך פלילי בבימ"ש השלום בירושלים, צעק והשתלח בשופט במספר דיונים. על אף שהשופט הזהיר אותו שוב ושוב, עורך הדין לא חדל אלא המשיך לצעוק ואף הטיח את אגרופו בשולחן. בעקבות התנהגותו הטיל עליו ביהמ"ש הוצאות אישיות בסך 6,000 שקל.
עוה"ד הגיש לביהמ"ש המחוזי בירושלים ערעור על החלטה זו.
לטענתו, ביהמ"ש לא היה מוסמך להשית עליו הוצאות אישיות, שכן מדובר בעניין משמעתי, שצריך להתברר במוסדות לשכת עורכי הדין. לשיטתו, הסמכות להטיל סנקציה משמעתית על עורכי דין מצויה בסמכותם הייחודית של מוסדות לשכת עורכי הדין.
כמו כן, המערער טען כי הופלה לרעה על ידי ביהמ"ש כאשר הוטלו הוצאות אישיות רק עליו ולא על עוה"ד מהפרקליטות. בנוסף, המערער טען גם לאפליה בהליך עצמו שבו ייצג, והצביע על סדרה ארוכה של החלטות שנטו לטובת התביעה.
הוא עמד על תחושתו כי לנאשם אותו הוא מייצג נעשה עוול, וטען כי הצעקות שלו הן תולדה של תגובות אינסטינקטיביות כתוצאה מכעס על דברים שקורים.
חצה את הגבולות
השופט עודד שחם דחה את הערעור, מאחר שהתרשם כי בימ"ש השלום נהג במערער באיפוק ובסבלנות ראויים לציון, והשית עליו הוצאות אישיות רק לאחר שלא נותרה ברירה מעשית אחרת.
המערער פגע ביכולת לנהל דיון באווירה עניינית, תוך התעלמות מופגנת מאזהרותיו של ביהמ"ש. בנסיבות אלה, קבע השופט, היה בסיס מוצק להחלטה לחייב אותו בהוצאות אישיות. גם אם נניח שלמרשו נעשה עוול, הדבר לא מצדיק את ההתנהלות של המערער, שלא פעם חצתה את גבולות ההתנהגות האלמנטרית המצופה מעורך דין.
השופט שחם אף דחה את כל טענות המערער. לעמדתו, הליכים משמעתיים ננקטים לאחר מעשה, במטרה להבטיח את הסטנדרט המקצועי הנדרש במקצוע עריכת הדין. לעומת זאת, הסמכות להטיל הוצאות אישיות בהליך משפטי נועדה להבטיח את הניהול התקין של התדיינות משפטית ספציפית.
השופט הוסיף כי המערער לא הוכיח שהייתה התנהלות דומה של הפרקליטות. בנוסף, השופט הבהיר כי אין להתערב, בעקיפין, בהליך פלילי שעדיין מתנהל, ולכן מקומן הטענות בדבר החלטות שנטו לטובת התביעה הוא במישור ההליך הפלילי עצמו או בהגשת ערעור בסופו.
בסיכומו של דבר, השופט דחה את הערעור והותיר גם את גובה הסכום על כנו. כמו כן, על המערער הוטלו הוצאות הליך זה בסך 3,000 שקל.
* עו"ד משה אלון עוסק בדין משמעתי.
** הכותב לא ייצג בתיק.
*** המידע המוצג במאמר זה הנו מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"
www.psakdin.co.il
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.