הרוכשים גילו על המחדל כשביקשו למכור את ביתם 18 שנים אחרי שנרכש. בית המשפט פסק להם כ-130 אלף שקל פיצויים עבור היטל השבחה שנדרשו לשלם לצורך העברת הזכויות, הוצאות משפטיות, הפסד זמן ועגמת נפש.
בית משפט השלום בפתח תקווה קבע לאחרונה כי עורך דין יפצה לקוחות שייצג בעסקת מקרקעין בכ-130 אלף שקל משום שבמשך 18 שנים לא דאג לרשום את הבית שרכשו על שמם. השופטת עדנה יוסף-קוזין קבעה כי עורך הדין התרשל וגרם לרוכשים לנזקים, בהם תשלום מיותר של כ-83 אלף שקל עבור היטל השבחה.
הרוכשים קנו את ביתם שבגדרה ב-1996. כ-18 שנים לאחר מכן הם ביקשו למכור אותו ואז התגלה כי הוא לא נרשם על שמם בלשכת רישום המקרקעין וכי יוכלו לבצע את הרישום רק אם ישלמו לוועדה המקומית לתכנון ובנייה זמורה כ-83 אלף שקל עבור היטל השבחה שכלל גם ריביות עונשיות וקנסות פיגורים.
לאחר שהנתבע ומוכר הנכס (הבעלים המקורי) סירבו לשאת בתשלום, נאלצו הרוכשים לשלם את ההיטל מכיסם כדי שיוכלו להתקדם עם המכירה, וב-2016 הגישו נגד עורך הדין תביעת רשלנות מקצועית על סך של כ-441 אלף שקל.
הפיצויים נדרשו עבור החזר היטל ההשבחה, עלות שכר הטרחה ששילמו עבור הטיפול בהעברת הזכויות, אובדן דמי שכירות, תשלומי ארנונה, הפסד שעות עבודה והוצאות נסיעה ונזק לא ממוני. בנוסף הם דרשו פיצוי על כך שהפסידו לטענתם הזדמנות לרכישת שלוש דירות בבאר שבע בשל העיכוב במכירת הבית.
עורך הדין הודה באחריותו לאי רישום הזכויות אך התכחש לנזקים להם טענו התובעים. בנוסף הוא הגיש הודעת צד שלישי נגד המוכר והוועדה המקומית לתכנון ובנייה, שלטענתו לא הייתה רשאית לגבות את ההיטל ולכל הפחות הייתה צריכה לפחית את הריביות והקנסות.
אחריות בלעדית
השופטת עדנה יוסף-קוזין הבהירה כי הנתבע הוא האחראי הבלעדי לנזקים שנגרמו לתובעים כתוצאה מכך שהזניח את רישום הזכויות במשך שנים רבות, ודחתה את הודעות הצד השלישי נגד המוכר והוועדה המקומית, אם כי העירה שלטעמה היה מקום להתחשב בנושא הריביות וקנסות הפיגורים.
באשר לנזקים, השופטת מצאה כי העיכוב הלא סביר ברישום הזכויות הוביל לחיוב המיותר של התובעים בהיטל ההשבחה, והנתבע צריך לפצות אותם על כך.
בהקשר זה השופטת הפנתה לעדויותיהם של המוכר ושל יו"ר הוועדה המקומית שלפיהן לו העסקה הייתה נרשמת בזמן הוועדה לא הייתה דורשת תשלום היטל השבחה, שכן באותה תקופה השמאי שעבד בוועדה לא חייב בהיטל עבור עסקאות שבוצעו בחלקות במקום. ההיטל נקבע רק שנים לאחר מכן, כשהשמאי הוחלף.
השופטת הוסיפה עוד כי גם בהנחה שהוועדה המקומית הייתה מחייבת כבר אז בהיטל הרי שהמוכר היה משלם אותו ולא התובעים.
בנוסף, השופטת סברה כי מגיע לתובעים פיצוי על הטרחה והזמן שהשקיעו בהסדרת הרישום וכן על עגמת הנפש שנגרמה להם.
עם זאת, השופטת דחתה את דרישתם לפיצוי על הפסד רכישת הדירות, טענה שלא הוכחה בראיות. כמו כן היא ציינה כי הצורך בהסדרת הרישום אמנם עיכבה את מכירת ביתם של התובעים אך אף אחד לא מנע מהם להשכיר אותו בתקופה זו, ולכן הם לא זכאית לפיצוי עבור הפסד דמי שכירות ותשלומי ארנונה.
בסיכומו של דבר השופטת פסקה להם פיצויים של כ-130 אלף שקל בנוסף לחצי מעלות אגרת בית המשפט ששילמו ושכר טרחת עורך דין בסך 15,000 שקל.
- ב"כ התובעים: עו"ד יאיר בן דוד
- ב"כ הנתבע: ברק קינן, עורך דין מקרקעין
- ב"כ הוועדה המקומית: עו"ד דניאל גלס
עו"ד עמרם נהרי
עוסק/ת ב-
מקרקעין ונדל"ן
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.