העובד הוותיק זומן לשיחה ביום הולדתו והופתע לקבל מכתב פיטורים. בית הדין לעבודה פסק שהמעסיקה הפלתה אותו לרעה בשל גילו וחייב אותה לפצותו ב-74,000 שקל
בית הדין לעבודה בבאר שבע קיבל לאחרונה תביעה שהגיש עובד לשעבר בחברת ״אולימפיה תעשיות״, המייצרת חלקי חילוף לטנקים ואביזרי תעופה. העובד פוטר ב-2015 ביום הולדתו ללא שימוע, שנה לפני שהיה אמור לצאת לפנסיה. בית הדין קבע שהוא הופלה לרעה על רקע גילו ופסק לטובתו פיצוי לפי חוק שוויון הזדמנויות בעבודה.
התובע סיפר שעבד בתחום עיבוד שבבים בגלגולה הראשון של החברה החל משנת 1993 עד לפירוקה ב-2010. הוא קיבל דמי אבטלה מספר חודשים והחל לעבוד בנתבעת, שרכשה את החברה שהתפרקה, בינואר 2011.
בספטמבר 2015, כשהגיע לגיל 66 בדיוק, מסרה לו נציגת הנתבעת מכתב פיטורים בו הודיעה לו על הפסקת עבודתו בחברה החל מאוקטובר 2015.
לטענת התובע, לפני פיטוריו לא נערך לו שימוע כדין והנתבעת ״חיסלה את מקור פרנסתו היחיד בגילו המבוגר ומנעה את אפשרויות ההשתכרות שלו עד גיל פרישה לפחות״.
הוא הוסיף כי היה עובד טוב והנתבעת לא העלתה טענות כלשהן בדבר תפקודו בחברה. בנסיבות אלה ומאחר שפוטר שנה לפני הגיעו לגיל פרישה, הנטל עליה להוכיח שלא הפלתה אותו מחמת גילו, והיא לא עמדה בנטל.
הנתבעת טענה מנגד כי פיטרה את התובע בשל ״צימצומים במפעל״. לדבריה, רכשה מכונות חדשות שמבצעות את פעולת ההברגה שביצעה המכונה עליה עבד התובע ולכן עבודתו התייתרה. היא הדגישה שפיטורי התובע נבעו מקיצוצים וצרכי המערכת, ולא בשל גילו.
היא הוסיפה כי שלחה לתובע מכתב הזמנה לשימוע אך הוא בחר לא להגיב.
פגמים מהותיים
השופטת רחל גרוס הבהירה כי בהתאם להלכה הפסוקה מעסיק חייב לתת לעובד הזדמנות הוגנת להשמיע טענותיו טרם פיטוריו. מהעדויות עולה שהתובע לא הוזמן לשימוע, לא בכתב ולא בעל פה. יתירה מכך, לתובע לא נערך שימוע כלל והנתבעת פשוט מסרה לו מכתב פיטורים.
עוד הבהירה השופטת כי חוק שוויון הזדמנויות בעבודה, שחל על כל העובדים שטרם הגיעו לגיל פרישה, אוסר על פיטורי עובד בשל גילו. החוק מגן על אוכלוסיית העובדים המבוגרים, קבוצה חברתית המתויגת כבעלת מאפייני חולשה ואי יכולת רק בשל גילה הכרונולוגי.
המבחן האם מדובר בהפליה או לא הוא בעל אופי אובייקטיבי, ואין רלוונטיות לשאלה מה המעסיק חשב סובייקטיבית. כמו כן, על פי הפסיקה די בכך שהשיקול המפלה היה אחד השיקולים בקבלת ההחלטה כדי להכתים את ההחלטה כולה, גם אם נלוו אליו שיקולים ענייניים.
היא הוסיפה כי מהראיות עולה שלא היו במעשיו או בהתנהגותו של התובע סיבה לפיטוריו. בנסיבות אלה הנטל עובר לנתבעת להוכיח כי פיטוריו אינם נגועים בהפליה מחמת גיל. הנתבעת לא הוכיחה שהתובע פוטר בשל ״צמצום והתייעלות״ וגרסתה בעניין זה השתנתה לאורך ההליך. היא גם לא הוכיחה שלא נשקלו שיקולים פסולים בהחלטה על הפיטורים.
השופטת סיכמה כי בהליך פיטורי התובע נפלו פגמים מהותיים ומשמעותיים. היא פסקה לטובת התובע פיצויים על פיטורים שלא כדין בסכום של 20,000 שקל, ו-25,000 שקל על הפרת חוק שוויון הזדמנויות בעבודה.
עוד נפסקו לטובת התובעת 11,891 שקל בגין הפרשי חופשה ו-6,104 שקל בגין הפרשי דמי הבראה, ובסך הכל 62,995 שקל. הנתבעת חויבה בנוסף בהוצאות בסך 1,000 שקל ושכ״ט עו״ד בסך 10,000 שקל.
- ב״כ התובע: עו"ד רועי גיל
- ב״כ הנתבעת: עו"ד ארז משה
עו"ד מיטל מושקוביץ' - סויסה
עוסק/ת ב-
דיני עבודה
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.