עובד שהועסק ברשת מרכולים נדרש לעבור לסניף אחר המרוחק כמה שעות נסיעה מביתו. תביעה שהגיש לבית הדין לעבודה התקבלה והוא יפוצה במעל 80,000 שקל.
העובד, תושב היישוב אדם, הועסק ברשת המרכולים ״בני יעקב מלאייב״ בשכונת רמות בירושלים בין השנים 2012-2017. ברקע סיום יחסי העבודה עמדה דרישת המעסיקה כי יעבור לעבוד בסניף קריית מלאכי. העובד לא התייצב לעבודה בסניף והמעסיקה קבעה שמדובר בהתפטרות. לאחרונה התקבלה תביעת העובד ונקבע כי מדובר בהרעת תנאים המזכה בפיצויי פיטורים.
בתביעה סיפר העובד שבמרץ 2017 נערך לו שימוע בו התבקש לעבור לעבוד בסניף של הנתבעת בקריית מלאכי. הוא לא התייצב לעבודה בסניף זה, המרוחק מאוד מביתו, והנתבעת שלחה לו מכתב בו הודיעה לו שהיא רואה באי התייצבותו התפטרות. הוא תבע פיצויי פיטורים וזכויות סוציאליות נוספות.
הנתבעת טענה מצידה כי אי התייצבות התובע לעבודה בסניף קריית מלאכי היוותה התפטרות. לטענתה, היא הודיעה לעובד שהיא מוכנה לשאת בתשלום שעות הנסיעה שלו וחזרה לביתו כשעות עבודה וכי סך שעות העבודה שלו לא יעלה. היא אף הודיעה לעובד שההעברה לקריית מלאכי היא זמנית.
לטענתה, בנסיבות אלה, סירובו של העובד להתנייד מהווה התנהגות חסרת תום לב. היא הפנתה להסכם העבודה של העובד בו נאמר שהוא מודע לכך שהיא מנהלת רשת חנויות ונותן את הסכמתו לניוד בין סניפיה מבלי שיוכל לטעון שיש בכך משום הרעת תנאי העבודה.
כסף לא עונה על הכל
השופט דניאל גולדברג מבית הדין לעבודה בירושלים קיבל את עמדת העובד וקבע שהנתבעת פיטרה אותו.
לדבריו, לא הוכח שהעתק של הסכם העבודה אליו הפנתה הנתבעת נמסר לעובד. הוא הוסיף כי בכל מקרה הסכם כזה אינו יכול להתנות על הוראות חוק פיצויי פיטורים. השופט הבהיר בהקשר זה כי על פי החוק ניוד בסדר גודל כזה מהווה ״הרעה מוחשית בתנאי העבודה״ או ״נסיבות שביחסי עבודה״ שבהן אין לדרוש מהעובד להוסיף לעבוד בעבודתו, באופן המזכה אותו בפיצויי פיטורים במקרה של התפטרות.
השופט הדגיש כי על פי הפסיקה בנסיבות שבהן עובד מועסק בעבודה שמטבעה עשויה להיות כרוכה בשימוש בסמכות המעסיק לנייד אותו, על עובד להראות ״גמישות סבירה בנסיבות המקרה״. כמו כן, די בכך שמעסיק יעשה ככל יכולתו כדי להבטיח לעובד תנאי העסקה דומים והוא לא נדרש להבטיח שמקום העבודה החדש יהווה ״תמונת מראה״ של המקום הקודם.
עם זאת, ניוד עובד למקום עבודה שמרוחק כ-60 ק״מ ממקום עבודתו מהווה שינוי מהותי בתנאי עבודתו, אף אם המעסיק מתחייב לשלם בעד שעות הנסיעה כשעות עבודה. לדבריו, אין מחלוקת שזמן הנסיעה שהיה נדרש מהעובד עם המעבר הוא משמעותי, ומדובר בנסיעות בשעות שבהן הכבישים עמוסים בפקקי תנועה.
השופט כתב כי ״הכסף לא יענה את הכל״ ואין בנכונות הנתבעת לשלם בעד שעות הנסיעה כדי לגרוע מהפגיעה באיכות חייו של העובד.
הוא הוסיף כי גם האלמנט של היעדר הוודאות לגבי משך הזמן שבו תימשך ההצבה בקריית מלאכי תומך במסקנה שהמעבר שעליו הורתה הנתבעת היה כרוך ביצירת תנאים שמזכים את התובע ל-״התפטרות בדין פיטורים״.
לפיכך, פסק השופט שעל הנתבעת לשלם לתובע פיצויי פיטורים בסך 39,140 שקל. עוד הוא קבע שהתובע זכאי לדמי הודעה מוקדמת, הפרשות לפנסיה, הפרשות לקרן השתלמות ופדיון חופשה. בסך הכל חויבה הנתבעת ב-83,681 שקל בתוספת שכ״ט עו״ד בסך 12,000 שקל.
- ב״כ התובע: עו"ד יואל פדלי
- ב״כ הנתבעת: עו"ד לבנה פרקש
עו"ד נחל אוזלבו
עוסק/ת ב-
דיני עבודה
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.