העובד הסוציאלי הסביר שכתב את המכתב ב-2014 כי חשש שהשימוש בקוקאין עלול לפגוע בבנו בן ה-4 של המטופל. השופטת קבעה שהפרסום חרג מעבר לנדרש וחייבה אותו ב-30,000 שקל.
בין בני זוג לשעבר נוהלו ב-2014 הליכי גירושין ומשמורת על בנם בן ה-4 בבית המשפט למשפחה בקריות.
במסגרת הליכים אלה הגישה באת כוחה של האישה מכתב שנכתב על ידי עובד סוציאלי המופנה ל"כל מאן דהוא" בו כתב שהבעל הגיע אליו כדי לקבל עזרה וטיפול מסמים מסוג קוקאין אך הוא לא הופיע לפגישות.
בתביעה שהגיש בעל נגד העובד הסוציאלי בסמוך לאחר מכן הוא דרש ממנו פיצוי של 250,000 שקל על פגיעה בפרטיות והוצאת לשון הרע.
בהתחלה הכחיש התובע שנפגש עם הנתבע אך אחר כך שינה את גרסתו והסביר שבספטמבר 2014 פגש בו פעם אחת כדי להתייעץ עמו בקשר לתרופה נוגדת דיכאון שנטל. לדבריו, הפגישה נערכה בעקבות דרישתם של אשתו לשעבר ואביה שהיה מיודד עם הנתבע.
לטענת התובע, מספר חודשים לאחר מכן מסר הנתבע לאביה של אשתו את המכתב וזה העביר אותו לבית המשפט למשפחה ולמעסיקו. בעקבות זאת, הוא נאלץ לעבור אין ספור תסקירים וחקירות בטרם אישר בית המשפט את המשמורת המשותפת לו ולגרושתו ובמקביל פוטר מעבודתו ונכנס לחובות.
התובע הדגיש שתוכן המכתב שקרי ומפר את חובת הסודיות המוטלת על הנתבע.
הנתבע הסביר מצדו שהאב היה מטופל שלו בשנות ה-90 אך מאז לא היה עמו בקשר. לדבריו, האב פנה אליו והעלה בפניו את החשש שהתובע מתנהג באלימות כלפי בתו ושהדבר מסכן את בנם המשותף. בנסיבות אלה הוא סבר שיש לו מחויבות למסור את המידע שכתב.
לטענתו, עומדת לו הגנת "אמת דיברתי" שכן בפרסום היה עניין ציבורי להגנה על שלומו של הקטין. הוא הוסיף שפרטיותו של התובע לא נפגעה שכן הפגישה שהתקיימה ביניהם לא הייתה סוד וגם לא נגרם לו נזק שכן לא היה לו שם טוב מלכתחילה.
זכות חוקתית
השופטת תמי לוי יטח מבית משפט השלום בחיפה קבעה שהנתבע הצליח להוכיח שתוכן המכתב היה אמת אך הוא אינו יכול לחסות תחת ההגנה שבחוק שכן מסירת המכתב לסבו של הקטין במקום ישירות לבית המשפט מהווה פרסום "מעבר לנדרש".
השופטת הדגישה שהדברים מקבלים משנה תוקף מאחר שהנתבע כעובד סוציאלי מודע לחובת הסודיות שלו כלפי מטופל. היא הוסיפה שבמקרה זה עברו כמה חודשים בין הפגישה לבין פרסום המכתב כך שנראה שהנתבע לא התרשם שהקטין נמצא בסכנה מידית. בנסיבות אלה לדבריה, היה ראוי שיקדים פנייה לתובע ויודיע לו על כוונתו לחשוף את תוכן פגישתם.
"עצם החשש לפגיעה בקטין אינה מאפשרת פרסום חסר רסן וחסר הגבלות של המידע שמצוי בידי העובד הסוציאלי", כתבה השופטת והדגישה שמסירת המכתב לגורם שאינו טיפולי אינו מידתי ופוגעת מעבר לסביר בזכותו החוקתית של התובע לפרטיות.
באשר לנזק השופטת קבעה שטענת התובע שפוטר בשל המכתב לא הוכחה. בנוסף היא הביאה בחשבון שיש אינדיקציות המכרסמות בשמו הטוב של התובע וכן שהוכח שהשתמש בקוקאין.
בסיכומו של דבר חויב הנתבע לפצות את בתובע ב-30,000 שקל בתוספת הוצאות ושכ"ט עו"ד של 7,000 שקל.
- שמות ב"כ הצדדים לא צוינו בפסק הדין
* עורכת דין אלינור ברגר עוסקת בדיני משפחה
** הכותבת לא ייצגה בתיק
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.