שרה נתניהו סטייל: אחד המנהלים הודה שקרא לתובעת "מטומטמת" ו"מפגרת" אבל טען שזה היה לגיטימי. בית הדין לעבודה הבהיר בתגובה כי מעסיקים כפופים לחובה לדאוג לסביבה נקייה מהתעמרות או השפלה.
התובעת עבדה כמשווקת ספרי לימוד בהוצאת יבנה-בונוס במשך 8 שנים עד שפוטרה עקב היעדרויות רבות שנבעו מהחמרה במחלת הסוכרת שלה. במהלך הדיונים בתביעה נגד ההוצאה התברר כי זו לא הייתה הבעיה היחידה בהתנהלות כלפיה. השופטת יפית זלמנוביץ-גיסין מבית הדין לעבודה בתל-אביב פסקה לה לאחרונה כ-108 אלף שקל פיצויים בין היתר על "התנכלות תעסוקתית" ופיטורים הנוגדים את הוראות חוק שוויון הזדמנויות לבעלי מוגבלויות.
עם שובה של התובעת – חולת סוכרת – מחופשת מחלה בת חודשיים היא זומנה למשרדו של מנכ"ל החברה ופוטרה לאלתר.
ביולי 2016, 8 חודשים לאחר פיטוריה, היא הגישה נגד ההוצאה תביעה בין היתר עקב פיטורים לא חוקיים – ללא שימוע ותוך אפליה אסורה מחמת מוגבלות, וכן על התעללות מצד מעסיקיה, שגרמה לה לסבל ולדיכאון עמוק.
התובעת תיארה את התנהלותם המתעמרת של מנהליה, שנהגו לצעוק עליה, לקלל ולהשפיל אותה לאורך שנים, וציינה כי הסיבה היחידה להישארותה בעבודה הייתה הצורך לפרנס את בנה בהיותה אם חד-הורית.
במענה לטענות אלה הודה אחד ממנהליה כי מדי פעם כינה את התובעת "מטומטמת" ו"מפגרת" אבל לטענתו, ששררה ביניהם מערכת יחסים שאפשרה זאת, ואף היא הרשתה לעצמה לדבר אליו בסגנון הזה. מנהל אחר טען כי כעס על התובעת פעמים ספורות בלבד.
באשר ליתר העילות נטען כי הוסכם על כך שהתובעת תפסיק לעבוד בשל מצבה הרפואי. כלומר, העזיבה הייתה בהסכמה לאחר שהתובעת הבינה שהיעדרויותיה פוגעות בעסק.
פיזרה מסך עשן
אך השופטת זלמנוביץ גיסין קבעה כי הראיות והעדויות בתיק מוכיחות כי "התובעת פוטרה עקב מוגבלותה ולאחר שסבלה מהתעמרות לא פשוטה במהלך תקופת עבודתה".
השופטת ציינה כי התובעת "העידה מדם ליבה" לגבי התנהלות מנהליה וניכר כי השפילו אותה והתייחסו אליה " בצורה לא הולמת בלשון המעטה".
השופטת הבהירה כי אמנם מעסיק פרטי רשאי לנהל את עסקו כפי דרכו אך לצד זאת, עליו לדאוג לסביבת עבודה נקייה מהתעמרות ולמנוע מעובדיו חוויית עלבון והשפלה. מאחר שהנתבעת לא עמדה בחובה זו, השופטת חייבה אותה בפיצויים של 15,000 שקל על ההתנכלות התעסוקתית.
לגבי הפיטורים עצמם, השופטת דחתה את טענת הנתבעת כי העזיבה נעשתה בהסכמה. "אין זאת אלא, ששיקולים זרים שבבסיסם מוגבלותה של התובעת הם שהיוו את הטעם לקבלת ההחלטה על פיטורי התובעת וכל טענות הנתבעת בהקשר זה הן נסיון לפזר מסך עשן שלא צלח", כתבה בפסק הדין.
השופטת קבעה כי הנתבעת מיהרה לפטר את התובעת עקב ההחמרה במצבה מבלי שניסתה אפילו להציע פתרונות שיקלו עליה ויאפשרו לה להמשיך לעבוד למרות מגבלותיה.
"שוכנענו, כי התובעת פוטרה בשל מוגבלותה וההחמרה במצב בריאותה. חוסר הסובלנות שגילתה הנתבעת כלפי התובעת, אשר שירתה אותה שנים רבות ועשתה עבודתה על הצד הטוב ביותר, מקוממת", סיכמה השופטת את הנקודה ופסקה לתובעת את מלוא הפיצוי שדרשה ברכיב זה – 65 אלף שקל – כדי להביע את מורת הרוח מהתנהלות הנתבעת.
בהמשך השופטת פסקה לתובעת פיצויים גם על אי-עריכת שימוע תקין, פגמים בתלושי השכר והפרשי פיצויי פיטורים. בסך הכל זכתה התובעת ביותר מ-108 אלף שקל בנוסף להוצאות משפט של 22,000 שקל.
עו"ד יאיר ארן
עוסק/ת ב-
דיני עבודה
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.