לפסק הדין בעניין ג' ג' נ' גלילי ואח'
עוזרת בית החליקה על המדרגות שבבית מעסיקיה ותבעה מהם פיצויים בגין רשלנות. בבית המשפט התמוססו כל טענותיה הכוזבות והוכח כי המעסיקים אינם נושאים באחריות לפציעה. "אפשרות של החלקה קיימת תמיד", קבעה השופטת.
אישה ילידת 1967 שעבדה כעוזרת בית, החליקה על מדרגות בית מעסיקיה ושברה את קרסולה הימני. היא נאלצה לעבור ניתוח מסובך, גובסה למשך מספר שבועות ולאחר מכן החלה בטיפולים פיזיותרפיים. האירוע התרחש בשנת 2007, ובעקבותיו הגישה העוזרת תביעה כנגד מעסיקיה לבית משפט השלום בקריות.
לטענת התובעת, מעסיקיה התרשלו בכך שלא התקינו מעקה בטיחות על גרם המדרגות. היא תמכה דבריה בעדותו של אחיה, שסייע לה לאחר הנפילה, והעיד אף הוא כי לא ראה מעקה תמיכה על המדרגות.
הנתבעים הכחישו את כל המחדלים שיוחסו להם, וטענו כי על המדרגות דווקא מותקן מעקה תמיכה שנים רבות לפני שהתובעת החלה את עבודתה אצלם.
היה או לא היה?
השופטת עפרה אטיאס, שנאלצה לבדוק האם אכן היה מעקה בגרם המדרגות ביום התאונה, פתחה ואמרה, שגרסת התובעת ואחיה אינה אמינה, בעוד שלעדויות הנתבעים חיזוקים נוספים ואובייקטיביים.
השופטת קבעה, כי טענת הנתבעים שהמעקה הותקן עוד בשנת 2000(!), היא אמינה ועקבית, ואף נתמכה בציוני שמות ומראי מקומות הקשורים להתקנה.
על אף הצהרתה הנתבעת, שלא נפצעה או נחבלה לפני הנפילה במדרגות, התברר במהלך הדיון כי עברה תאונת דרכים כארבע שנים לפני הנפילה, נחבלה בקרסולה כחמישה חודשים לפני הנפילה ונפצעה בעצם הזנב וברגלה שבוע לפני כן. כשנשאלה מדוע לא ציינה חבלות אלו בתצהירה, ענתה שהיא "לא זוכרת". על כן, תהתה השופטת, כיצד ניתן לסמוך על זיכרונה לעניין המעקה?
התמונות הכריעו
הוכחה סופית לקיומו של המעקה נמצאה בתמונות של הנתבעים ונכדתם בביתם בשנת 2005, בהן נראה בבירור המעקה המוכחש. תאריכי הצילום המוטבעים על התמונות על ידי המצלמה, כמו גם גילה הצעיר של נכדתם של הנתבעים, שבתמונה היא בת 4 ובעת הדיונים מלאו לה 13, תומכים בטענת הנתבעים ללא עוררין.
גם התובעת עצמה, כאשר נשאלה מדוע החליקה על מדרגות יבשות, כשלטענתה לבשה נעליים ובגדים מתאימים ולא החזיקה דבר בידה, השיבה: "אין לי מושג. זה לא תלוי בי". כלומר, היא עצמה לא מצליחה להצביע על מחדל או מעשה שבאחריות הנתבעים שגרם לתאונה נשוא התביעה.
עוד צוין, כי התובעת הייתה טרודה ביום התאונה בשל אירוע הקשור באחד מילדיה והתנהגותו בבית הספר, ואף אישרה בחקירתה כי יתכן שדעתה הייתה מוסחת והביאה לנפילתה.
ההחלקה אינה מטילה אחריות על בעלי בית
כפי שכבר נקבע לא אחת בפסיקה: "אפשרות של החלקה ונפילה סתם בעבודה, ללא סיבה נראית לעין, קיימת תמיד והמעביד אינו נושא באחריות להחלקה או נפילה כזו. הוא אינו מבטח את העובד כנגד כל סיכון בעבודה וכנגד כל תאונה העלולה לקרות".
על כן, פסקה השופטת, משלא הוכח כי הנתבעים הפרו חובה כלשהי כלפי התובעת - התביעה נדחית.
לנוכח חומרת הפגיעה של התובעת והעובדה שהיא אם לעשרה ילדים, שהתפרנסה מעבודת כפיים כעובדת משק בית, נפסק שתשלם הוצאות משפט של 2,000 שקל בלבד.
עו"ד אבי זהר, העוסק בדיני עבודה, מצטט את השופט מישאל חשין: "לכל נזק יש שם ברפואה, אך לא לכל נזק יש שם של אחראי במשפט". לדברי עו"ד זהר, "אם הגורם להחלקה עצמה היה מוכח, הרי שאז צריך היה גם להראות שלא ננקטו צעדים למנוע את הסיכון שיצר אותו גורם". אלא שעצם ההחלקה לבדה אין בה כדי להטיל אחריות על בעלי הבית, והתביעה נדחתה, שכן מרגע שהוכח קיומו של המעקה קרסו כל טיעוני העוזרת.
לפסק הדין בעניין ג' ג' נ' ציפורה גלילי ואח'
למדור: נזיקין
אתר המשפט הישראלי פסקדין
www.psakdin.co.il
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.