אדם מכר את רכבו תמורת המחאת דואר על סך 78,000 שקל. למחרת הוא גילה שמאחורי ההמחאה אין כסף, אך אז כבר היה מאוחר מדי. השופט קיבל את תביעתו נגד הנוכל שעקץ אותו, וגם נגד הבנק והדואר שפעלו באופן לא ראוי.
בית משפט השלום בחיפה קיבל את תביעתו של אדם שנפל קורבן למעשה מרמה כאשר מכר את רכבו תמורת המחאה מזויפת. השופט אמיר סלאמה קבע כי בנוסף לנוכל עצמו, בנק הדואר ובנק הפועלים יישאו גם הם בחלק מהאחריות בגין התייחסות רשלנית לאותה המחאה מפוקפקת.
התובע מכר את רכבו לרוכש תמורת 78,000 שקל. לאחר שקיבל "המחאת דואר" משוכה לפקודתו והעביר את הבעלות ברכב, הוא גילה שההמחאה חסרת ערך כשלא הופקדו כספים כלשהם בבנק הדואר.
אותו נוכל וחֵברתו הורשעו בהליך פלילי בשורה של עבירות. בתביעה אזרחית, התובע תבע בנוסף לנוכל גורמים נוספים, ובהם בנק הפועלים ובנק הדואר.
התובע, שיוצג על ידי עו"ד יחזקאל חרלף, טען כי "הפועלים" העניק לו ייעוץ שגוי ורשלני לפני העסקה, שגרם לו לסמוך על כך שההמחאה היא כשרה ושוות ערך לכסף מזומן.
בנוגע לבנק הדואר, ב"כ התובע העלה טענות שונות לגבי נוהלי השמירה והפיקוח ביחס להמחאה הנדונה.
בנק הדואר, שיוצג על ידי עו"ד אילון אקון, טען בין היתר כי אין כל מקור נורמטיבי להטלת אחריות עליו.
עדה מטעם בנק הפועלים, שיוצג על ידי עו"ד אופיר דידי, טענה בין היתר כי התובע הוזהר כי ההמחאה עדיין לא קיבלה "אישור מוחלט".
ההתנהלות שידרה אמונה
בתום דיון שיטתי ונרחב, השופט סלאמה הבהיר כי ככל הנראה מדובר בהמחאה אותנטית (בעלת לוגו ומספר סידורי), שיצאה מידיו של הבנק "בדרך עלומה" והגיעה לידי הנוכל.
במצב זה, בעיניו, בנק הדואר את חובת הזהירות שלו כלפי התובע (על פי פקודת הנזיקין). "עצם העובדה שהמחאה אותנטית של בנק הדואר נמצאה בידי זרים אשר עשו בה מעשה פלילי, מדברת בעד עצמה בכל הנוגע להתרשלות מצד בנק הדואר", כתב.
לעניין בנק הפועלים, השופט התרשם לחיוב מאמינותם של התובע ורעייתו, שהעידו כי פגישה עם פקידת הבנק גרמה להם להבין שההמחאה שוות ערך לכסף מזומן, כמו המחאה בנקאית, שלגביה אין בעיות כיסוי, מה גם שהפקידה סובבה את צג המחשב שלה והראתה להם שחשבונם זוכה.
בהקשר זה השופט דחה את טענת הפקידה שלפיה אמרה להם "20 פעמים" שיש להמתין שלושה ימים לפירעון ההמחאה, וציין כי הדבר נאמר כהסתייגות כללית וכעניין טכני, אך לא באופן שהתייחס לבעייתיות כלשהי באותה המחאה.
עם זאת, נדחתה התביעה נגד מגרש מכוניות ובעליו, שרכשו את הרכב לאחר מכן ומכרו אותו כעבור כחודש. השופט הבהיר כי עצם העובדה שחברה העוסקת בסחר רכבים קונה ומוכרת רכבים תוך זמן קצר אינה מחשידה כשלעצמה.
בהמשך החליט השופט לייחס לתובע 10% "אשם תורם" כיוון שלא נקט משנה זהירות ולא המתין את אותם שלושה ימים. ואולם השופט ציין בהקשר זה כי "עם זאת, אין להפריז בשיעור האשם התורם, שכן ההתנהלות כולה שידרה לתובע אמונה בכוחה של ההמחאה".
התוצאה היתה כי בנק הדואר ובנק הפועלים יישאו ב-90% מהזנק שנגרם לתובע. השופט קבע כי בחלוקה הפנימית שבין הנתבעים, הנוכלים יישאו ב-80%, ואילו הבנק והדואר יישאו ב-10% כל אחד – פיצוי בסך כולל של 78,000 שקל בתוספת הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 12,000 שקל.
- ב"כ התובע: עו"ד יחזקאל חרלף
- ב"כ הנתבע 1 (בנק הפועלים): עו"ד אופי דידי
- ב"כ הנתבע 2 (דואר ישראל): עו"ד אילון אקון
- ב"כ הנתבע 3: עו"ד מראם אבראהים
- ב"כ הנתבעים 5-7: עו"ד ח. פייסל
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.