נצבא הגישה נגד העובדת תביעה להשבה של שכר שקיבלה מחוץ לעבודה אצלה. העובדת הגישה תביעה נגדית להחזרי שכר ופיצויי פיטורים. בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב דחה השבוע את תביעת נצבא, וקיבל את תביעות העובדת, שפעלה בהסכמת החברה ובשירות האינטרסים שלה.
ביוני 2007 החלה עורכת הדין לעבוד במחלקת המשפטית של חברת הנדל"ן נצבא. לקראת סוף 2009 נצבא רכשה את השליטה בתחנה המרכזית החדשה בתל אביב, והעובדת טיפלה בכל הקשור לתחנה עד ינואר 2012 - המועד בו הוקפאה.
חשים שהעבודה מנצלת אתכם
פנו ל- עורך דין עבודה
מתקופה זו התחנה נוהלה על ידי נאמנים שמינה בית המשפט, והעובדת התעסקה רק בעבודתה המשפטית הרגילה.
במאי 2012 היקף עבודתה הוגדל, והעובדת התחילה לטפל גם בעריכת הסכמים מסחריים ובליווי משפטי שוטף של קניוני נצבא, תוך שהובטחה לה העלאת שכר.
שלושה חודשים לאחר מכן, פנתה אל העובדת עורכת דין מטעם הנאמנים של התחנה, והציעה לה לשמש כעובדת שלהם ללא קשר לעבודתה בנצבא. העובדת הסכימה לאחר שהובהר לה כי הממונה בנצבא אישר את ההעסקה, ואף נשלח מייל בעניין לחברה. ואכן, מספטמבר החלה העובדת בעבודה עבור הנאמנים בשליש משרה, תמורת 10,000 שקל לחודש.
בתחילת ינואר 2013 גילתה העובדת שנצבא הלינה את שכרה, משום שבעל השליטה כועס על ההסדר שנערך בינה לבין הנאמנים ללא ידיעתו. נצבא הסכימה לשוב לשלם לה, בתנאי שתעביר אליה את השכר שהיא מקבלת מהנאמנים.
בתחילה עורכת הדין הסכימה, מאחר שנצבא שילמה את משכורתה העיקרית, אולם כעבור מספר חודשים היא הבהירה שאינה מוכנה להמשיך בהסדר, ונצבא החלה להפחית ממשכורתה 900 שקל מדי חודש ללא התראה ולמרות התנגדויותיה. בינואר 2014 היא גם הלינה את שכרה ללא שימוע, וחודש לאחר מכן העובדת הודיעה על התפטרות בדין מפוטרת.
לא חלפו חמישה חודשים ונצבא תבעה את העובדת להחזר השכר שקיבלה מהנאמנים בניכוי 85 אלף שקל שכבר השיבה (כיוון שקוזזו מהמשכורת שלה).
העובדת הגישה תביעה נגדית, וביקשה להחזיר את אותם 85 אלף שקל וכן את השכר שלא שולם לה. מעבר לכך, היא ביקשה פיצויי פיטורים, אי מתן הודעה מוקדמת ועוגמת נפש.
אינטרס משותף
השופטת נטע רות סברה שמהראיות עולה כי ההסכם בין העובדת לנאמנים לא נערך מאחורי גבה של נצבא, אלא בידיעתה והסכמתה המלאה, וכנראה שטעמים מסוימים הובילו אותה לחזור בה.
כמו כן, היא קבעה שאין לקבל את טענת נצבא כי העבודה עבור הנאמנים נעשתה על חשבונה באופן שהצדיק את דרישתה לקבלת השכר ששולם לעובדת מהנאמנים. השופטת הסבירה כי נצבא לא הוכיחה שהיקף עבודתה מבחינת שעות ותפוקות ירד בעקבות העבודה אצל הנאמנים. ומעבר לכך, נראה שלנצבא היה אינטרס שהעובדת תעבוד אצל הנאמנים, משום שכך פטרה את עצמה, לפחות לתקופה מסוימת כיוון שהיה לה אינטרס כלכלי בכך הן בשל חסכון בהעלאת שכר העובדת והן כנושה של התחנה.
מעבר לכך, גם אם לנצבא היו טענות מוצדקות, השופטת סברה שהיא לא הייתה רשאית לקזז משכר העובדת אף לא שקל, והיה עליה להגיש תביעה עצמאית בעניין.
בנסיבות אלה, קבעה השופטת רות, יש לדחות את תביעת נצבא, ולקבל את תביעות העובדת, למעט הפיצוי עבור עוגמת נפש, שמתקבל רק במקרים חריגים.
משכך, נפסק כי נצבא תשלם לעובדת 171,758 שקל, ו-15 אלף שקל עבור הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד.
- ב"כ התובעת/ הנתבעת שכנגד: עו"ד אורי ברימר
- ב"כ הנתבעת/ התובעת שכנגד: עו"ד תומר הדס, עו"ד מעיין ויס-לוי
* עורך דין נמרוד כנפי עוסק בדיני עבודה
** הכותב לא ייצג בתיק
*** המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"
www.psakdin.co.il
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.