הלקוח גילה על המחדל 19 שנים אחרי העסקה. בית המשפט קבע כי עורכת הדין התרשלה כשלא זיהתה את הבעיה ולא הפנתה את תשומת ליבו: "לא צריך להיות אדריכל מדופלם, מצופה מעורכת דין שתדע לקרוא תשריטים"
השופט יאיר דלוגין מבית משפט השלום בתל-אביב חייב לאחרונה עורכת דין לשלם כ-90 אלף שקל ללקוח לשעבר עקב רשלנות מקצועית שהתבטאה בכך שלא הבחינה שלדירה שרכש אין היתר בנייה. "מצופה מהנתבעת, עורכת דין ועוד המתמחה בנדל"ן, שתדע לקרוא תשריטים ותכניות".
הלקוח שכר את שירותיה של עורכת הדין ב-1997 כדי שתייצג אותו בעסקה לרכישת דירת חדר בקומת קרקע ברחוב מאז"ה בתל-אביב תמורת 85,000 דולר.
19 שנים לאחר מכן, כשביקש לקחת הלוואת משכנתה הגיע שמאי מטעם הבנק שחשף בפניו שלדירה אין היתר בנייה. בתביעה שהגיש נגד עורכת הדין כשנה לאחר מכן הוא דרש פיצוי על ירידת הערך שנגרמה לדירה בעקבות הגילוי המפתיע.
עורכת הדין טענה בין היתר שהיא בטוחה שלדירה ניתן היתר שככל הנראה אבד, שהרי במשך שנים העירייה לא העלתה כל טענה בנושא. היא הדגישה כי ביצעה את כל הבדיקות הנדרשות, וידאה שלבניין ניתן היתר וציינה כי בתוכנית המקורית הדירה פשוט הופיעה כחלק מדירה סמוכה בת שני חדרים.
לא עלתה על הטעות
אבל השופט יאיר דלוגין הגיע למסקנה שעורכת הדין התרשלה אם משום שלא הבחינה מלכתחילה שלדירה אין היתר ואם משום שלא הזהירה את התובע נוכח הספקות שהתעוררו בעניין הזה.
השופט ציין כי עיון בתוכנית ההיתר וברישיון שניתן לבניית הבניין לא יכול להותיר ספק שלא ניתן היתר לבניית הדירה של התובע. יתרה מכך, השוואה בין התוכנית לתשריט הבית המשותף מעלה זאת בבירור. "לא צריך להיות אדריכל מדופלם, כדי להבחין בכך ובוודאי שמצופה מהנתבעת, עורכת דין ועוד המתמחה בנדל"ן, שתדע לקרוא תשריטים ותכניות...", כתב.
אם לא די בכך הסתבר שעורכת הדין לא ביקרה במחלקת ההנדסה בעירייה כדי לוודא שהדירה נבנתה בהיתר והסתמכה על סימון שערך חבר של התובע – איש נדל"ן שהיה מעורב בעסקה – במקום לעלות על הטעות שלו.
השופט אמנם הסכים שהעובדה שבמשך שנים הערייה לא העלתה כל טענה לגבי הדירה ביכולתה להשתלב עם הטענה שהיה היתר והוא אבד. אלא שלדבריו זה עדיין לא פוטר את הנתבעת מאחריות, שכן "כדי לבצע תפקידה נאמנה, הייתה צריכה הנתבעת לכל הפחות להצביע בפני התובע ולציין בפניו כי הוא קונה דירה אשר היתר הבניה שלה לא בנמצא".
השופט ציין כי אם הנתבעת הייתה מפרטת בפני התובע את כל העובדות שעלו מהמסמכים הקיימים הוא לא יכול היה לבוא אליה בטענות. אבל מאחר שלא עשתה זאת והתובע הוכיח שערך הדירה ירד כתוצאה מכך שאין ראיה לקיומו של היתר – היא צריכה לפצות אותו על כך.
עורכת הדין חויבה לשלם לתובע כ-68,400 שקל בהתאם לחוות דעת שמאית שנערכה ב-2018 ובצירוף הפרשי ריבית והצמדה. בנוסף, היא חויבה להחזיר לו שכר מומחים של כ-20,000 שקל (בכפוף להצגת חשבוניות), חצי מאגרות בית המשפט ושכר טרחת עורך דין של 17,000 שקלים.
יצוין כי התביעה הוגשה גם נגד שמאי ששכר התובע בזמנו לצורך קבלת משכנתה אבל התביעה נגדו נדחתה והתובע חויב לשלם לו הוצאות של 17,000 שקל.
- ב"כ התובע: עו"ד יהודה טלמון
- ב"כ הנתבעת: עו"ד אהוד שטיין
עו"ד דוד קופרמן
עוסק/ת ב-
מקרקעין ונדל"ן
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.