שותף במיזם לשיווק מוצרי תקשורת הקים חברה מתחרה בזמן שעבד במקום. בית המשפט קבע כי הוא הפר גם את חובות האמון שלו כלפי החברה וגם את סעיף איסור התחרות בהסכם המייסדים
סגן נשיא בית המשפט המחוזי בחיפה רון סוקול קיבל לאחרונה תביעה שהגישו חברת ההחזקות "גרין קי" וחברת הבת שלה "גרין קי נטוורקס" נגד שותף במיזם לשיווק כבלים למוצרי תקשורת, שעזב והקים חברה מתחרה. נקבע כי השותף עבר על סעיף איסור התחרות והסודיות בהסכם המייסדים והפר בבוטות את חובות הנאמנות והזהירות שלו כבכיר בחברה.
הבעלים של "גרין קי" יצר קשר עם מומחה בתחום היבוא והשיווק ויחד הם הקימו ב-2014 מיזם בתחום. בתחילה המיזם עבד תחת חברת ההחזקות ובהמשך הסבו את הפעילות לאחת מחברות המדף של "גרין קי" והפכו אותה לחברה חדשה בשם "גרין קי נטוורקס".
ב-2016 גיבשו השניים הסכם מייסדים שבו הוסכם ש-90% ממניותיה של
"נטוורקס" יוחזקו בידי "גרין קי" ו-10% יקבל השותף. עוד הוסכם שנתח המניות שלו יגדל בשלוש פעימות והוא ימונה למנכ"ל. כמו כן כלל ההסכם סעיף שמירת סודיות ואיסור על תחרות למשך שנה.
אלא שלקראת סוף 2016 השותף התפטר והקים מיזם זהה בחברה מתחרה. לאחר מכן הוא תבע את החברה בבית הדין לעבודה בטענה שלא שילמה לו את שכרו ואילו "נטוורקס" וחברת ההחזקות הגישו נגדו תביעה בבית המשפט המחוזי בטענה להפרת סעיף איסור התחרות וחובת האמון שלו כנושא משרה. התובעות ביקשו לחייב אותו לפצות אותן במיליון שקלים על הנזקים וההפסדים שנגרמו להן בעקבות עזיבתו.
הנתבע ביקש לדחות את התביעה וציין שהתובעות מנסות להתנקם בו. הוא טען כי לא חתם על הסכם המייסדים, והוא גם לא קוים בפועל: הוא לא קיבל את השכר שהגיע לו, לא מונה למנכ"ל ולא קיבל מניות. לטענתו, הוא גם לא היה בכיר שחייב בחובת אמון כלשהי, והלקוחות, הספקים והקשרים היו שלו ולא של החברה.
בתגובה לטענת התובעות כי הקים את החברה המתחרה כשעוד עובד ב"נטוורקס" טען הנתבע כי החל לעבוד שם רק לאחר שעזב אחרי שהתובעות הכשילו את המיזם.
התנהגות בוטה
סגן הנשיא רון סוקול הכריע לטובת התובעות. הוא ציין כי מהעדויות והראיות עלה כי הנתבע הפר את סעיף איסור התחרות בהסכם המייסדים ואת חובת האמון שלו כלפי החברה.
השופט ציין כי מהעדויות עלה שהנתבע החל להקים את החברה החדשה עוד לפני שעזב את עבודתו, העביר אליה סחורה של "נטוורקס" וגרם לביטול הזמנות. "ספק רב אם ניתן להציג התנהגות בוטה יותר של נושא משרה בחברה והפרה בוטה יותר של חובת האמון של נושא משרה", כתב. בתוך כך דחה השופט את הניסיון של הנתבע "לגמד את מעמדו" וקבע שהיה "הרוח החיה" מאחורי המיזם.
השופט גם דחה את גרסתו של הנתבע בנוגע להסכם וקבע כי מדובר בהסכם תקף שנחתם על-ידי הצדדים. גם אם לא קוים במלואו, הוסיף, זה לא פוגם בתוקף שלו. הצדדים פעלו בהתאם לעקרונותיו – הנתבע החל לעבוד בחברה החדשה, קיבל ממנה שכר והוצג כשותף. המניות אמנם לא הועברו לידיו והוא לא מונה למנכ"ל אבל גם לא דרש זאת, ונראה שהצדדים לא ייחסו חשיבות לעיכוב בעניינים אלה.
באשר לפיצויים, קבע השופט כי התובעות זכאיות להחזר על השקעות בסך 600,284 שקלים, בתוספת כ-50,000 שקלים עבור הפרשי הצמדה וריבית, והוצאות משפט של כ-60,000 שקלים.
עו"ד לירון סבן
עוסק/ת ב-
דיני חברות
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.