עובדת ותיקה בחנות עיצוב בבאר שבע נקלעה ב-2010 למצב נפשי קשה על רקע יחסים עכורים עם מנהלה וחדלה להגיע. בית הדין לעבודה קבע באחרונה שמדובר בהתפטרות על רקע מצב בריאותי המזכה בפיצויים.
ב-2002 החלה אישה כבת 40 לעבוד כתופרת וילונות בחברת "שטיחי שמחון" המפעילה חנות עיצוב בבאר שבע. האישה הצליחה מאוד בעבודתה ושימשה כאחד מ"עמודי התווך" של המקום, כפי שהעיד מעסיקה מאוחר יותר.
אך למרבה הצער, בשל עבודתה המאומצת התפתחו דלקות חמורות בשתי ידיה. היא נעדרה תכופות מעבודתה וב-2009 המוסד לביטוח לאומי קבע כי היא סובלת מנכות קבועה.
במאי 2010 קבעה רופאה תעסוקתית שהאישה אינה יכולה לשוב לעבודה פיזית והחנות העבירה אותה לתפקיד אחר במחלקת העיצוב ושירות הלקוחות.
במקביל, על רקע היעדרויותיה הרבות, התדרדרה מערכת היחסים בין האישה לבין מנהלה והיא נקלעה למשבר נפשי קשה.
בתחילת 2011 היא נבדקה על ידי פסיכיאטר שמצא שהיא סובלת מהתקפי חרדה ומנסיגה חמורה במצב הנפשי. הוא המליץ לה לא לחזור למקום העבודה וקבע שהיא אינה מסוגלת להתמודד עם הסטרס שגורם לה המקום.
בתביעה שהגישה האישה נגד החברה כשנתיים לאחר מכן היא טענה שהעסקתה במקום הסתיימה בשל מצב בריאותה שנבע ישירות מעבודתה ובנסיבות אלה היא זכאית לפיצויי פיטורים.
הנתבעת טענה מנגד שאין קשר בין סיום יחסי העבודה לבין מצבה הרפואי של התובעת שכן לאורך כל הדרך היא הקפידה להציב אותה בתפקיד שתאם את מגבלותיה הפיזיות. לדבריה, מדובר בעובדת שהייתה מוערכת וחיונית מאוד אך היא ניצלה עובדה זו והרבתה להיעדר מהעבודה מבלי להודיע לאיש.
הנתבעת הוסיפה שהתובעת הכירה במסגרת עבודתה לקוח שהיה מעוניין לשכור את שירותיה באופן פרטי וזו הסיבה האמיתית לעזיבתה.
משקל רב לתחושה הסובייקטיבית
אך השופט יוחנן כהן מבית הדין לעבודה בבאר שבע הבהיר שחוק פיצויי פיטורים מחייב מעסיק לשלם פיצויי פיטורים לעובד שהתפטר בשל מצב בריאותו כשהדבר מוצדק לנוכח הממצאים הרפואיים ותנאי העבודה.
לדבריו, הפסיקה קבעה כי "לתחושתו הסובייקטיבית של העובד החולה יש לייחס משקל לא מבוטל אם תחושה זו מגובה במסמכים רפואיים מתאימים".
השופט הוסיף שמהראיות עולה שלעובדת הייתה סיבה מספקת להתפטרות לנוכח המצב הנפשי בו הייתה נתונה וניכר כי המתח בו הייתה שרויה לא אפשר לה להמשיך לעבוד אצל הנתבעת.
לדבריו, הוכח שבתקופה האחרונה לעבודתה של התובעת יחסי הצדדים היו עכורים במיוחד. התובעת העידה בהקשר זה שמנהלה הפסיק לדבר איתה, ואף לא אמר לה שלום. עוד הוכח מהמסמכים הרפואיים שקיים קשר הדוק בין יחסי העבודה הקשים לבין המשבר הנפשי שאליו נקלעה התובעת.
השופט הדגיש שאי הכרה בזכאותה של התובעת לפיצויים עלולה לגרום למצב אבסורדי בו עובדת טובה שמעסיקה אינו מעוניין לפטרה, הסובלת ממגבלה נפשית שהתפתחה בשל סכסוך עבודה נאלצת להמשיך לעבוד בעבודה המזיקה לה, רק מהחשש שתאבד את פיצויי הפיטורים.
בנסיבות אלה פסק השופט שהתובעת זכאית לפיצויי פיטורים בסך 57,615 שקל. הנתבעת חויבה בנוסף ב-14,852 שקל בגין פדיון ימי חופשה וכן בהוצאות משפט של 7,000 שקל.
- ב"כ התובעת: עו"ד אילן צינמן
- ב"כ הנתבעת: עו"ד דני אליגון, עו"ד ניר קרץ
עו"ד מרטין פורמן
עוסק/ת ב-
דיני עבודה
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.