השופט אברהים בולוס דחה באחרונה תביעה שהגיש האיש נגד אדם שעמו היה מיודד בעבר וקבע שהסכמים שנחתמו ביניהם ב-2010 שעל בסיסם נרשם האיש כבעל הדירה היו פיקטיביים וכל הראיות מוליכות למסקנה שהנתבע הוא הבעלים האמיתי.
בתחילת השנה הגיש אדם תביעה נגד מי שהיה ידידו ושותפו העסקי. התובע, שיוצג על ידי עו"ד גבי שמואלי, ביקש מבית המשפט להצהיר שהסכם שנחתם ביניהם ביוני 2012 בו מכר לנתבע את זכויותיו בדירה בקרית אתא – בטל.
התובע סיפר שב-2010 החליט לרכוש דירה מקבלן תמורת 1.5 מיליון שקל. לשם מימון הרכישה הוא פנה לחברו באותם ימים, הנתבע, וביקש את עזרתו. האחרון הלווה לו חצי מיליון שקל ובהתאם נחתם ביניהם הסכם הלוואה. התובע הוסיף שאת היתרה בסך מיליון שקל השלים באמצעות הלוואת משכנתא מבנק.
לדבריו, ימים ספורים לאחר שרכש את הדירה הנתבע ביקש ממנו לשכור אותה תמורת 5,000 שקל בחודש ונחתם ביניהם הסכם שכירות מתאים. ביוני 2012 הוא הסכים למכור לנתבע את הדירה תמורת כ-1.6 מיליון שקל, והם סיכמו כי מהתמורה תנוכה ההלוואה שנטל מהנתבע וכי האחרון יפרע את יתרת הלוואת המשכנתא בסך 990,000 שקל.
לדברי התובע, למרות חלוף השנים מאז ההסכם הנתבע לא טרח לסלק את המשכנתא ובכך הפר את ההסכם הפרה יסודית. עם זאת, לאחר הגשת התביעה גילה התובע שהנתבע פרע את חוב המשכנתא במלואו זמן קצר לפני כן, והעלה טענה חלופית שלפיה יש לבטל את ההסכם מאחר שהנתבע לא שילם לו את מלוא התמורה לפי ההסכם.
מנגד, הנתבע, שיוצג על ידי עו"ד אלדד בן הרוש, הציג תמונה שונה לגמרי. לדבריו, הוא ואשתו הם שהחליטו לרכוש את הדירה מלכתחילה, עוד ב-2010, וניהלו משא ומתן מתמשך עם הקבלן עד שהגיעו להסכמות.
לדבריו, מאחר שבאותה תקופה הבנק לא אישר להם הלוואת משכנתא והיה ברשותו סכום של חצי מיליון שקל בלבד, התובע הסכים לחתום במקומו על ההסכם מול הקבלן וליטול הלוואת משכנתא על יתרת הסכום.
בהתאם, הנתבע טען כי העביר לתובע את חצי מיליון השקלים ב"הסכם הלוואה" והתחייב להחזיר את תשלומי המשכנתא ב"הסכם השכירות". לדבריו, הסכמים אלה כמו גם הסכם המכר מיוני 2012 היו פיקטיביים כשלמעשה מלכתחילה כל הזכויות בדירה היו שלו והתובע לא הוציא אגורה.
לדבריו, התביעה הוגשה רק כתגובת נגד לתביעה אחרת שהגיש מול התובע עקב סכסוך עסקי ביניהם.
לא הכיר את הדירה
ואכן השופט אברהים בולוס מבית המשפט המחוזי בחיפה קיבל את גרסת הנתבע במלואה והשתכנע שהתובע הגיש את התביעה רק כדי לפגוע בו.
השופט הבהיר שגרסת הנתבע נתמכה בראיות שונות, כמו למשל בכך שהוא ואשתו ניהלו את המשא ומתן מול הקבלן והשקיעו בשדרוג הדירה מאות אלפי שקלים וכן בעובדה שהם נשאו בכל תשלומי המיסים. השופט הוסיף שהתובע לא ידע לתאר את הדירה או למסור פרטים על השכנים ומסר גרסה מניפולטיבית בעוד הנתבע הותיר רושם חיובי.
השופט פסק הנתבע "צלח את המשוכה הגבוהה" והוכיח שהסכם ההלוואה, הסכם השכירות והסכם המכר בין הצדדים נחתמו למראית עין כשמאחורי הדברים עמד הסכם נאמנות שנתחם ביניהם בעל פה ושלפיו התובע היה אמור לפעול כנאמן עבורו ברכישת הדירה.
בנסיבות אלה דחה השופט את התביעה וחייב את התובע בהוצאות ושכ"ט עו"ד של 30,000 שקל.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.