עיריית בית שמש טענה כי דרישת התשלום של חברת אבטחה עמה ניהלה קשרים במשך כ-3 שנים לצורך הצבת לחצני מצוקה בגני ילדים, נשענת על זיכרון דברים חסר תוקף. השופט חייב אותה לשלם
עיריית בית שמש חויבה לאחרונה בבית המשפט בעיר לשלם כ-115 אלף שקל לחברת "מוקד יגל בטחון", עמה ניהלה קשרים ממושכים לצורך הצבה ותחזוקה של לחצני מצוקה בגני ילדים. השופט אלעד לנג דחה את טענת העירייה לפיה זיכרון הדברים עליו מושתת הקשר בין הצדדים נעדר תוקף משפטי, תוך שהאשים אותה בחוסר תום לב.
בנובמבר 2016 פנתה העירייה ל"מוקד יגל" שעוסקת בהתקנת מערכות מיגון ואבטחה, וביקשה הצעת מחיר להתקנת לחצני מצוקה בגני ילדים בעיר. כחודש לאחר מכן חתמו הצדדים על זיכרון דברים שלפיו עבור הקמת מערכת הלחצנים תקבל החברה כ-138 אלף שקל, ועל שירותי אחזקה ישולם לה תשלום נפרד לפי תעריף מסוים. בהמשך אף נכרת הסכם "למתן שירותי מוקד" במסגרתו התחייבה העירייה לשלם לחברה תשלום נוסף עבור טיפול שוטף בקריאות מצוקה המתקבלות מהלחצנים.
החברה פעלה בדחיפות לקיים את חלקה בהסכם, אלא שהעירייה שילמה רק על התקנת הלחצנים ונמנעה מלתגמל אותה עבור שירותי האחזקה והמוקד. בעקבות זאת, בינואר 2020, כשלוש שנים אחרי תחילת ההתקשרות, החברה הפסיקה להעניק שירותים לעירייה.
בתביעה שהגישה לבית המשפט באמצעות עו"ד מיכאל בן עדי, החברה טענה שמכוח ההסכמות השונות מול העירייה היא זכאית לקבל כ-135 אלף שקל שטרם שולמו לה.
מנגד טענה העירייה, באמצעות עו"ד עומר בן צבי ועו"ד מיטל שרעבי, כי זיכרון הדברים עליו מבוססת התביעה אינו מחייב אותה, משום שלא נחתם על-ידי ראש העיר והגזבר כפי שפקודת העיריות מחייבת. לחלופין נטען שהחברה זכאית לכל היותר לתשלום מצומצם עבור שלושת חודשי השירות הראשונים שהוגדרו בזיכרון הדברים כ"פיילוט".
התוצאה אינה בהכרח בטלות
תחילה ציין השופט לנג שאכן כטענת העירייה, זיכרון הדברים לא עומד בדרישת פקודת העיריות לפיה עליו להיות חתום על ידי ראש העיר והגזבר. אלא שלדבריו, המסקנה הנובעת מכך אינה בהכרח בטלות המסמך, ויש להביא בחשבון שיקולי צדק ואינטרסים ציבוריים לצורך הכרעה בסכסוך.
בקשר לכך ציין השופט, בין היתר, שהחברה פעלה בתום לב בעת קיום ההסכם מול העירייה מתוך ציפייה לקבל תשלום מלא עבור שירותיה. מנגד, דווקא העירייה היא ש"פעלה בחוסר תום לב ובמעשה או מחדל של ממש, בכך שנציגים בכירים בעירייה אישרו התחייבות כספית מצד העירייה ללא שהחתימו את הגורמים המוסמכים לכך, ובכך גרמו לחברה להתקין את מערכת לחצני המצוקה ללא דיחוי על יסוד ההנחה כי תשולם לה התמורה עליה סוכם במסמך זיכרון הדברים".
בתוך כך השופט דחה את טענת העירייה כי יש להגביל את התשלום לחברה לשלושת חודשי הפיילוט בלבד. הוא הדגיש שהעירייה לא מימשה את זכותה לסיים את ההתקשרות בתום הפיילוט אלא המשיכה במגעים מול החברה במשך כשלוש שנים.
בסופו של יום קבע השופט שעל העירייה לשלם לחברה כ-93 אלף שקל עבור שירותי האחזקה והסיור, בתוספת 22,800 שקל כהוצאות משפט ושכ"ט עו"ד.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
בהכנת הכתבה לקחו חלק צוות העורכים של אתר פסקדין