עיריית בני-ברק תשלם כ-2.3 מיליון ש' על סירוב להוציא היתר לתמ"א 38

הוועדה המקומית התנתה את ההיתר בחתימת היזם על התחייבות להקצות שטחי ציבור. למרות החלטות מפורשות שקבעו כי הדרישה לא סבירה ולא חוקית היא המשיכה בשלה ועיכבה את הפרויקט

הוועדה המקומית לתכנון ובנייה בני ברק חויבה לשלם פיצויים של כ-2.3 מיליון שקלים ליורשיו של עו"ד שיזם פרויקט תמ"א 38 בבניין שבבעלותו אבל לא קיבל היתר משום שסירב להיענות לדרישה לא חוקית להקצות במסגרתו שטחי ציבור לעירייה. השופט דורון חסדאי מבית המשפט המחוזי בתל-אבי קבע כי לוועדה לא הייתה סיבה לגיטימית שלא להוציא את ההיתר בפרט נוכח החלטות שונות שניתנו בוועדת הערר ובבית המשפט שלפיהן דרישתה לא הייתה חוקית. הפיצויים נפסקו על הנזקים שנגרמו ליזם המנוח בשל עיכוב הפרויקט.

ב-2010 אישרה הוועדה המקומית את בקשתו של עוה"ד המנוח להיתר בנייה בתנאים שאחד מהם היה חתימה על כתב התחייבות למסירת שטחים לעירייה כ"תמורה ציבורית". היזם מילא אחר התנאים התכנוניים אבל סירב לחתום על ההתחייבות. בשל כך התנהלו בינו לבין הוועדה הליכים שונים בפני ועדת הערר ובית המשפט לעניינים מנהליים שקיבלו את טענתו שההתחייבות שנדרשה ממנו לא סבירה ואין מניעה להוציא את ההיתר המבוקש.

למרות זאת הוועדה לא העניקה לו את ההיתר ואפילו ועדת הערר התרשמה שהיא פשוטה עושה הכל כדי למנוע ממנו לבצע את הפרויקט.  

ב-2015 פנה עוה"ד לבית המשפט המחוזי בתביעה לפיצויים על סך כ-4.5 מיליון שקלים על הנזקים שנגרמו לו בשל סירובה של הוועדה להוציא את ההיתר כנקמה על כך שלא חתם על ההתחייבות. תוך כדי ההליך הוא נפטר והיורשים שלו ניהלו אותו במקומו.

בתביעה נטען כי הוועדה מנעה ממנו לממש את זכויותיו באופן לא חוקי וכתוצאה מהתנהלותה הוא לא הגשים את הפרויקט להעמדת בניין חדש וחסין מפני רעידות אדמה במקום הבניין הישן שנמצא בסכנת התמוטטות.

הוועדה המקומית התגוננה בין היתר בטענה שהחליטה על מדיניות של הפרשת שטחי ציבור במסגרת היתרים לתמ"א 38 נוכח המחסור הקיצוני בשטחים כאלה בעיר. היא ציינה כי עמלה על תוכנית שתאפשר זאת ובינתיים ביקשה מעורך הדין לחתום על התחייבות עתידית בלבד, ולא שללה ממנו את הזכות להתנגד לתוכנית החדשה אחרי שתופקד.  

למעשה, לטענת הוועדה המקומית התובע המנוח הוא זה שוויתר על ההיתר ואשם בעיכוב הפרויקט כיוון שלא עמד בתנאים שנדרשו ממנו. מלבד זאת, היא התווכחה על הערכת הנזק של התביעה.

צדק כשסירב

בפסק דין מעמיק שהתפרש על פני 56 עמודים דחה השופט דורון חסדאי את עמדתה העקרונית של הוועדה. הוא הבהיר כי ועדת הערר קבעה מפורשות שהדרישה מהתובע לחתום על כתב ההתחייבות לא הייתה לגיטימית.

השופט שוכנע כי הסירוב של התובע לחתום על ההתחייבות הזו היה "צודק הגיוני וסביר" וכי לא הייתה כל מניעה לאשר את הבקשה שלו שעמדה בכל התנאים התכנוניים והטכניים. במילים אחרות, למרות ההחלטות שניתנו נגד הוועדה היא מנעה ממנו את ההיתר רק בשל הסירוב המוצדק לחתום על ההתחייבות. בנסיבות אלה הוועדה מנועה מלטעון שהיא לא אחראית לנזק שנגרם לתובע בשל העיכוב או להאשים אותו בכך, קבע.

לאחר בחינת הנזקים שנגרמו בעקבות התנהלות הוועדה המקומית חייב השופט את הוועדה בפיצויים של כ-2.2 מיליון שקלים בהתאם לחוות דעתה של שמאית שמונתה מטעם בית המשפט. בנוסף הוא פסק לתובעים שכר טרחת עורך דין בסך 80 אלף שקלים והוצאות משפט.

• ב"כ התובעים: עו"ד שמואל שוב ועו"ד ליאור קיל
• ב"כ הנתבעת: עורך דין תמ"א 38 אריאל יונגר ועו"ד עדי עדני

פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.