פקיד שומה רמלה טען שיצרנית המזרנים הייתה צריכה לנכות מס במקור על שירותי שיווק שהעניקו לה סוחרים תמורת הטבות. בית המשפט המחוזי קיבל את עמדתו אבל ערעור שהגישה החברה לבית המשפט העליון התקבל
יצרנית המזרנים והריהוט "עמינח" זכתה לאחרונה בערעור שהגישה לבית המשפט העליון נגד פקיד שומה רמלה, על חיוב במס הכנסה של כ-3.4 מיליון שקלים. השופטים דוד מינץ, יעל וילנר ועופר גרוסקופף דחו את עמדת פקיד השומה, וקבעו כי החברה לא הייתה צריכה לבצע ניכוי מס במקור על הטבות שנתנה לסוחרים שמשווקים את מוצריה.
הסוחרים של "עמינח" נדרשים להפקיד אצלה המחאות לפירעון כהתחייבות לרכישת מוצרים. כדי לתמרץ אותם לרכוש ולמכור את מוצריה היא מזכה אותם ב"נקודות" על כל רכישה, אותן הם יכולים להמיר למזומן לרכישת מוצרים נוספים או להטבות כמו מימון נסיעה לחו"ל, רכישת מחשב נייד או רכב, שיפוץ החנות, פרסום ועוד.
ב-2012 דרש ממנה פקיד השומה מס הכנסה של כ-3.8 מיליון שקלים לשנים 2007-2010, כ-3.4 מיליון שקים מתוכם על ניכוי במקור שלטענתו הייתה צריכה עבור מימוש הנקודות לסוחרים.
לאחר שערעור שהגישה על חיוב המס נדחה בבית המשפט המחוזי, היא פנתה לבית המשפט העליון. ההחלטה של המחוזי התבססה בעיקרה על הקביעה ששיטת התמריצים הפכה את הסוחרים לסוכני השיווק של עמינח, ומכאן שהם סיפקו לה תמורה עבור ההטבות – שחייבת במס. אלא שהחברה טענה בין היתר כי היא הספקית והסוחרים רוכשים ממנה את השירותים ולא ההפך.
פקיד השומה, שביקש לדחות את הערעור, טען שאין עילה להתערב בממצאיו המנומקים של בית המשפט המחוזי, שלפיהם הסוחרים מספקים לעמינח שירותי שיווק וקידום מכירות בעד ההטבות. על כן, ההטבות נחשבות כתשלומים בעד שירותים שנחשבים להכנסה שיש לנכות ממנה מס במקור.
מערכת יחסים חד-כיוונית
אבל השופטים דוד מינץ, יעל וילנר ועופר גרוסקופף קיבלו את הערעור של עמינח. את פסק הדין כתב השופט מינץ שהסביר שניכוי מס במקור מתחייב אצל כל חברה שמנהלת מערכת חשבונות כפולה ומשלמת עבור שירותים או נכסים או שניהם יחד, לא משנה מהו אופן התשלום – בכסף או בשווה כסף (הטבות).
במקרה הנוכחי המחלוקת נסובה על השאלה האם הסוחרים של עמינח העניקו לה שירות תמורת ההטבות שקיבלו, והתשובה לכך שלילית, קבע. השופט הבהיר שגם אם ההטבות היוו בעצם תמריץ לסוחרים לרכוש את מוצרי החברה ולשווק אותם, זה לא משנה את העובדה שמערכת היחסים ביניהם היא חד-כיוונית – של יצרן וסוחר. במילים אחרות, הסוחרים לא העניקו לה שירות שחורג ממכירת מוצרים שגרתית.
השופט ציין כי אמנם שיטת הנקודות יצרה תלות מצד הסוחרים, כיוון שהיו צריכים לקדם את המוצרים של החברה כדי שלא ייגרם להם נזק (שהרי הפקידו אצלה המחאות לפירעון) אבל גם אם מדובר בשיטה שיווקית, זה לא הופך את הסוחרים לנותני שירותי שיווק חריגים. בסופו של דבר הם סוחרים שמפיצים את הסחורה שרכשו.
השופט ציין כי המצב היה שונה אם הסוחרים היו מתחייבים, למשל, למקם את מוצרי החברה בחלון הראווה או במדף מקודם תמורת כסף. אז אפשר היה לומר שההטבות שימשו כתשלום על שירות.
לפיכך נקבע כי ההטבות שהוענקו לסוחרים לא נחשבות כ"הכנסה" לפי פקודת מס הכנסה ולפיכך עמינח לא הייתה אמורה לנכות עליהן מס במקור.
פקיד השומה חויב בהוצאות של 30,000 שקלים.
- ב"כ המערערת: עו"ד יוסי דולן
- ב"כ המשיב: עו"ד חן אבידוב
עו"ד איתי הכהן
עוסק/ת ב-
מיסים
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.