במסגרת תביעה לאיזון משאבים טענה גרושה כי היא זכאית למחצית מערך השבחת המניות של בעלה בחברות שבבעלותו. התביעה נדחתה
השופט טל פפרני דחה לאחרונה תביעה רכושית שהגישה אישה נגד בעלה לשעבר. אחת הטענות המרכזיות שלה הייתה שהיא תרמה למאמץ שהביא לעליית ערך החברות, שאותן הקים הבעל לפני הנישואים. השופט קבע שבין בני הזוג הייתה הפרדה רכושית בכל הנוגע לנכס העסקי. בפסק הדין צוין עוד כי האישה ביקשה לבסס את זכאותה בעיקר על הנישואים, שמחומר הראיות עלה כי לא היו יציבים.
בני הזוג נישאו ב-2010 והם הורים לשלוש בנות (ילידות 2012, 2016 ו-2017). לאחר כעשר שנים הנישואים עלו על שרטון והם נפרדו.
האישה הגישה ב-2020 תביעה רכושית לאיזון משאבים ובמסגרת זו דרשה שיתוף במניות שתי חברות של בעלה לשעבר. בהמשך חזרה בה ודרשה חלק מהשבחת המניות בלבד, כלומר את חלקה בעליית הערך שלהן בתקופת הנישואים.
הבעל טען כי מעבר לכך שאחת החברות נסגרה והשנייה נמצאת בהפסדים, מדובר בחברות שהוקמו על ידו לפני נישואי הצדדים ולאישה אין זכויות בהן. הוא הדגיש שבין הצדדים קיימת הפרדה רכושית ברורה ומדובר בנכסים חיצוניים.
סגן נשיאת בית המשפט למשפחה בחיפה, השופט טל פפרני, הבהיר שעקרונית השבחת מניות היא נכס בר איזון בין בני זוג. עם זאת, קיימת הבחנה בין השבחת נכס חיצוני שמקורה בהשקעת עבודה או משאבים של בני הזוג או אחד מהם ("השבחה אקטיבית") לבין השבחה טבעית שמקורה בנסיבות חיצונית כמו עלייה בשוק הנדל"ן, ריבית וכיו"ב. בעוד שהשבחה מהסוג האחרון, השבחה פאסיבית, אינה ברת איזון, השבחה אקטיבית היא נכס חדש ועצמאי בר איזון. זאת, בתנאי שההשבחה דרשה מאמץ מתמשך במהלך הנישואים, בהיקף רחב הדורש הקדשת זמן ומומחיות. תנאי נוסף הוא שיש שיתוף של בן הזוג שאינו הבעלים של הנכס, בניהול הנכס החיצוני, ונעשה שימוש במשאבי המשפחה לצורך ההשבחה.
גרסה מפוקפקת
במקרה זה, כתב השופט, אין מחלוקת שהבעל הקים את החברות ב-2001 וב-2004, שנים רבות טרם הנישואים. השופט קבע שהתובעת לא הוכיחה שהייתה כוונת שיתוף ספציפי בחברות. הוא ציין שיש ראיות לכך שהבעל דאג לא לשתף את האישה בקבלת החלטות בנוגע לעיסוקיו והקפיד על ההפרדה.
השופט הבהיר שחיי נישואים אינם מספיקים להוכחת שיתוף ספציפי בחברות, בפרט כשמדובר בנכס עסקי. כמו כן, הוכח כי לכל היותר האישה עבדה בחברות לפרק זמן מסוים ואין די בכך על מנת ללמד על שותפות בהן.
למסקנה דומה הגיע השופט גם בנוגע להשבחת החברות. הוא ציין שלא הוכח כי נעשה שימוש במשאבי המשפחה לצורך קידום החברות. כמו כן, התנהגות הצדדים על פני שנים, יצרה אווירה של הפרדה רכושית, שבאה לידי ביטוי גם בהפרדת חשבונות הבנק.
עוד ציין השופט כי אין כל הוכחה פוזיטיבית משכנעת לפיה התובעת כזוגתו של הנתבע, תרמה באופן ישיר להשבחת החברות.
לגבי איכות הקשר הזוגי הוסיף השופט כי התעורר ספק אם הקשר היה איכותי לאורך הדרך ואין מחלוקת שהתובעת היא זו שבחרה לסיימו. "לא ניתן להתעלם מטענת התובעת עצמה שכינתה את הנתבע בחקירתה "קמצן גדול"", סיכם.
האישה חויבה בהוצאות בסך 30,000 שקל.
- ב"כ התובעת: עו"ד שרין סולן
- ב"כ הנתבע: עו"ד אודליה חן
- ב"כ נתבעים 2-4: עו"ד שמואל לביא
עו"ד מירב בלאיש
עוסק/ת ב-
דיני משפחה
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.