עתירת אישה לחלק בהצלחתו הכלכלית של בעלה נדחתה בשתי ערכאות, למרות פערי השתכרות דרמטיים. ביהמ"ש השתכנע כי האישה כבר קיבלה פיצוי על רכיב זה בהסכם הגירושים ודחה את גרסתה שהפיצוי ניתן עקב בגידה.
ביהמ"ש המחוזי בחיפה אישר באחרונה פסק דין של ביהמ"ש למשפחה מאפריל 2016 שדחה עתירת אישה לחלוקת נכסי הקריירה של בעלה לשעבר (שווי המוניטין שצבר לאורך שנים שבהן התפתח מקצועית וכלכלית), בין היתר לנוכח נוסחו של הסכם הגירושים ביניהם.
לפי התביעה, בני הזוג התגרשו ב-2015 לאחר 23 שנות נישואין ו-5 ילדים. האישה הייתה עקרת בית והקדישה את חייה לטיפול בילדים, ואילו הבעל היה המפרנס העיקרי, טיפח קריירה מצליחה והגיע לתפקידי ניהול בכירים.
כבר ב-2012 עלו היחסים על שרטון. לגרסת הבעל, בשל חזרת האישה בתשובה ולגרסת האישה בשל בגידתו. כך או כך, הבעל עזב את הבית והצדדים פתחו בהליכי גירושים.
במקביל להליכים הם ניהלו משא ומתן במטרה לגבש הסכם גירושים שיסדיר את כל ההיבטים של פירוק הנישואים. הסכם גירושים אכן הושג לאחר החלפת לא מעט טיוטות, ולבסוף אף קיבל תוקף של פסק דין.
אלא שבשלב כלשהו בני הזוג החליטו לתת הזדמנות ל"שלום בית" והסכם הגירושים נגנז. ואולם, הניסיון כשל בסופו של דבר והליך הגירושים נפתח מחדש. בהתחשב בקיומו של ההסכם ניתן היה לצפות לפירוק מהיר של הנישואים, אך בפועל המציאות הייתה שונה.
העניין הבעייתי ביותר היה ויכוח לגבי נכסי הקריירה של הבעל. בתביעת רכוש שהאישה הגישה לבית המשפט למשפחה היא טענה לזכאות במוניטין שצבר בעלה הודות לכך שנשאה בעול המשפחה לבדה. לטענתה, זהו נכס לכל דבר והרי ההסכם קבע חלוקה שווה של נכסים.
בנוסף היא טענה כי במסגרת המשא ומתן היא הבהירה במפורש שאינה מוותרת על נכסים אלה.
הבעל לא הכחיש שהאישה זכאית לפיצוי על פערי ההשתכרות ביניהם אך טען כי נושא זה "היה על השולחן במשא ומתן", וסוכם ביניהם שעל כך הוא ישלם לה מזונות חודשיים בסך 2,500 שקל עד לפרישתו לגמלאות. לכך השיבה האישה כי מדובר בפיצוי בגין הבגידה ולא לפיצוי על פערי ההשתכרות.
לאחר שתביעת האישה נדחתה היא ערערה לבית המשפט המחוזי אלא שגם השופטת יעל וילנר (אב"ד) תמכה בעמדת הבעל, ובהסכמת יתר שופטי ההרכב, השופט סארי ג'יוסי והשופטת אספרנצה אלון, דחתה את הערעור.
לא "נכס בר-איזון"?
השופטת קיבלה את קביעת הערכאה הקודמת לפיה נושא כושר ההשתכרות כבר נלקח בחשבון בגיבוש ההסכם. היא מצאה כי טיוטות ההסכם דווקא מעידות על כוונת הצדדים "לגלם את הפרשי ההשתכרות בדרך של תשלום מזונות לאישה", ומנגד האישה לא הצליחה להוכיח שהמזונות ניתנו כפיצוי על הבגידה.
יתרה מכך השופטת כתבה כי הגשת התביעה בהתחשב בעובדה שהאישה לא ציינה במפורש בהסכם שהיא אינה מוותרת על הזכות ובכוונתה לתבוע אותה – היא חסרת תום לב ולא הוגנת.
כמו כן השופטת הבהירה כי "כושר ההשתכרות אינו מהווה נכס בר-איזון" אלא אמצעי שביהמ"ש עושה בו שימוש במקרים בהם מוצדק לחרוג מהכלל של חלוקת נכסים שוויונית.
השופטת חתמה את הכרעתה באמירה כי "ביהמ"ש אינו שוקל את כדאיות ההתחייבויות והוויתורים שכל צד נטל על עצמו במסגרת הסכם", שגובש על ידי אנשים "בגירים, היודעים להבטיח את זכויותיהם ושהיו מיוצגים על ידי עורכי דין".
בסיכומו של דבר הערעור נדחה ונפסקו לבעל הוצאות ושכ"ט עו"ד בסך 12,000 שקל.
- ב"כ המערערת: עו"ד יאיר שיבר
- ב"כ המשיב: עו"ד טל איטקין
עו"ד איילת קריספל
עוסק/ת ב-
דיני משפחה
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.