איש עסקים תבע מחבר החזר הלוואה בסך 682,500 דולר. החבר טען שלא מדובר בהלוואה והתובע זייף חתימה שלו על הסכם מפוברק. השופטת התקשתה להכריע מי דובר אמת אבל קבעה שבסופו של דבר התובע לא עמד בנטל ההוכחה
בית המשפט המחוזי בתל-אביב דחה לאחרונה תביעה להחזר הלוואה של 682,500 דולר שהגיש איש עסקים ישראלי שחי בניו-יורק נגד חבר ושותף עסקי. החבר הכחיש שקיבל הלוואה, טען שמדובר בכלל בהשקעה כושלת במיזם נדל"ן בקוסטה ריקה ושהתובע זייף את החתימה שלו על הסכם ההלוואה שהציג, אבל הוא לא יכול להוכיח זאת כיוון שהמקור לא הוצג בבית המשפט. השופטת אירית קלמן ברום התקשתה לדעת מה האמת בשל גרסאות בעייתיות של שני הצדדים, אבל ציינה כי גרסת הנתבע כרסמה מעט בגרסת התובע ובנסיבות אלה היא לא יכולה להכריע לטובתו בלי ההסכם המקורי.
שני החברים ניהלו יחד עסקים בארץ ובחו"ל אבל בשלב מסוים הם הסתכסכו והחלו לנהל הליכים משפטיים זה נגד זה.
בתביעה הנוכחית דרש התובע מחברו החזר הלוואה שלטענתו העניק לו ב-2009 בסך 682,500 דולר בהעברה ישירה לשותף שלו במיזם נדל"ן בקוסטה ריקה. ב-2014, אחרי שההלוואה לא הוחזרה, חתם הנתבע על הסכם הלוואה בפני נוטריונית שבו התחייב להחזיר אותה תוך שנה אבל הפר את התחייבותו.
הנתבע הכחיש את גרסת התובע. הוא טען שחתימתו על ההסכם זויפה כנראה בפוטומונטאז', אבל הוא לא יכול להוכיח זאת כיוון שהתובע לא הציג את המקור. לדבריו, הכספים שהעביר התובע לשותף שלו היו לצורך השקעה משותפת בפרויקט נדל"ן בקוסטה ריקה, שלימים כשל.
שוויון ראייתי
השופטת אירית קלמן ברום ציינה כי הצדדים ערבבו חברות עם עסקים, לא גיבו עסקאות בכתב והיא התקשתה לתת אמון בגרסה זו או אחרת, כך שנוצר "שוויון ראייתי". אלא שבסופו של דבר התובע הוא זה שצריך להוכיח את תביעתו – והוא לא הצליח בכך.
השופטת ציינה כי הנתבע הצליח "להטיל צל על טענת ההלוואה" בין היתר נוכח הניסוח הלקוי של ההסכם, שלא הופיעו בו פרטיים מהותיים כמו מטרת ההלוואה ואופן התשלום, וחוסר הבהירות לגבי הסיבה שהניעה את השניים לחתום על הסכם כזה 5 שנים אחרי שהכספים הועברו.
במצב כזה של מבוי סתום, קבעה השופטת, גורל התביעה למעשה תלוי באמינות ההסכם ולשם כך היה על התובע להציג את העותק המקורי, שכן עדותה של הנוטריונית שאימתה אותו לא הפריכה את טענת הזיוף של הנתבע.
השופטת ציינה בהקשר הזה שהתובע לא מסר הסבר משכנע להיעדרו של עותק מקורי והדגישה שהצגת המסמך הייתה יכולה להעביר את הנטל לנתבע להוכיח את טענת הזיוף.
"הנתבע אומנם לא הוכיח מצדו את הזיוף הנטען, אולם די בכך שהתובע לא הרים את הנטל המוטל לשכמו כדי שהתביעה תדחה", כתבה השופטת והוסיפה כי "הנתבע יצא ידי חובתו בכך שהטיל ספק באמיתות המסמך ובעסקת ההלוואה בכלל".
לפיכך, השופטת דחתה את התביעה אבל בשל אי האמינות של שני הצדדים חייבה את התובע בהוצאות מופחתות של 10,000 שקלים בלבד.
- ב"כ התובע: גל מנשה וניבה דורסט, עורכי דין דיני חוזים
- ב"כ הנתבע: עו"ד יובל אזני
עו"ד עפר גמליאל
עוסק/ת ב-
דיני חוזים
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.