בעלים של בית קפה ביקש מהוריו הגמלאים ומדודו לערוב ל-300 אלף שקל שביקש מהבנק לצורך הרחבת העסק. לאחר שהבנק ביקש לממש את הערבות, התברר לערבים שסכום הערבות גבוה משחשבו.
בית המשפט המחוזי בתל אביב קיבל לאחרונה תביעה שהוגשה נגד בנק דיסקונט בטענה שהסתיר מידע קריטי כשהחתים בעלי דירה על משכנתה כערבון להלוואה של קרוב משפחתם – לקוח עסקי בבנק. השופטת שושנה אלמגור ביטלה את שטר המשכנתה לאחר שמצאה כי הבנק לא הבהיר את פרטי המשכנתה ולא גילה כי קרוב המשפחה ועסקיו מצויים בחובות.
בנם של זוג גימלאים שחולקים יחד עם אחי האישה בזכויות חכירה בדירה בבת-ים, ביקש מהם ב-2013 לערוב להלוואה לצורך עסקי.
לדברי השלושה, הבן סיפר להם שהוא צריך 300 אלף שקל מבנק דיסקונט כדי לפתוח סניף נוסף של בית קפה מצליח שהוא מנהל בתל-אביב. הם נענו לבקשתו ובפברואר אותה השנה מישכנו את זכויותיהם בדירה לטובת העניין.
לאחר כשלוש שנים, התגלה להם שדיסקונט פתח בהליכים למימוש שטר המשכנתה – כלומר למכירת זכויותיהם בדירה – לצורך כיסוי חובות של כ-1.25 מיליון שקל של הבן ועסקיו.
בתביעה שהגישו בספטמבר 2016 באמצעות עוה"ד ליאור ברקנפלד ויצחק אגר נגד הבנק, נטען כי השלושה לא הסכימו לערוב לפרעון הלוואה של סכום גבוה מ-300 אלף שקל.
עוד נטען כי הבנק לא הסביר להם את פרטי המשכנתה ואף לא גילה להם שכבר באותה תקופה הבן שקע בחובות גדולים, ואילו היו יודעים על כך מראש הם לא היו ממשכנים את דירתם.
בתגובה שהגיש דיסקונט באמצעות עוה"ד אהוד שטמר וג'ולי עמנואל, נטען כי בשטר המשכנתה צוין מפורשות כי התובעים ערבים להלוואה של עד שני מיליון שקלים ומשכך היו מודעים לסכום הערבות.
כמו כן, הוצג מטעם הבנק מכתב שנטען כי הוא מעיד על כך שהתובעים ידעו שהדירה שועבדה לצורך כיסוי החובות של הבן והעסק שלו.
הפרה של חובת הגילוי
אלא שעדותם של מנהל הסניף והנציגה שהחתימה את התובעים על המשכנתה שכנעו את השופטת אלמגור כי הבנק לא הסביר לתובעים את פרטי המשכנתה ולא יידע אותם על החובות הגבוהים בחשבון.
בתוך כך, השופטת הסבירה כי חוק הערבות מטיל חובות גילוי "כבדות" לגבי פרטים מסוג זה ואף פוטר ערבים מתשלום במידה שהמידע האמור לא נמסר להם מראש.
לאור האמור נקבע כי הבנק הפר את חובת הגילוי שחלה עליו כלפי התובעים וכי הוא נהג עמם בחוסר תום לב.
כמו כן, השופטת מצאה כי נהליו הפנימיים של הבנק הופרו משום שהתובעים לא הוחתמו בראשי תיבות ליד הסכום שצוין בשטר המשכנתה ועל "מסמך גילוי נאות" ולא הוסבר להם שהדירה משמשת כערובה לחוב של עד 2 מיליון שקלים.
"שוכנעתי כי לוּ ידעו המבקשים, אילו הסבירו להם ברחל-בתך-הקטנה, שהם ערבים לחיוב של שני מיליון ש"ח, הם לא היו מסכימים בגילם המופלג לחתום על המסמכים" קבעה השופטת אלמגור.
לפיכך, התביעה התקבלה ודיסקונט חויב לבטל את שטר המשכנתה ולשלם לתובעים הוצאות משפט וכן שכ"ט עו"ד בסך 55 אלף שקל.
- ב"כ התובעים: עו"ד ליאור ברקנפלד ועו"ד יצחק אגר
- ב"כ הנתבעים: עורכי הדין אהוד שטמר וג'ולי עמנואל
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.