כחלק ממאבקה למנוע פרויקט בבניין שלה, בערעור לעליון טוענת הדיירת כי פסק הדין שחייב אותה לחתום נשען על עדות שנגבתה בניגוד לחוק ויצרה תקרית דיפלומטית חמורה
"בית המשפט המחוזי והמפקחת על המקרקעין גרמו לתקרית דיפלומטית חמורה מול גרמניה": כך, בין היתר, טוענת דיירת שמתנגדת לפרויקט תמ"א 38, בבקשת רשות ערעור שהגישה לאחרונה לעליון באמצעות עו"ד פז יצחקי-וינברגר. לדבריה העדות שעליה נשענת ההחלטה לחייבה בחתימה על התמ"א נגבתה באופן פסול, שעורר את חמת משרד המשפטים הגרמני. טענה נוספת שהיא מעלה מערערת על עצם סמכות המפקחת לדון בעניינה.
המערערת היא בעלת דירה בבניין ברחוב ויתקין בתל אביב. בעלי חמש הדירות הנותרות מעוניינים בביצוע תמ"א 38. נוכח סירובה של הדיירת, הוגשה נגדה תביעה למפקחת על המקרקעין, אשר התקבלה באפריל אשתקד: נקבע שהיא תחתום על התמ"א 38, אחרת בא-כוח הדיירים יחתום במקומה.
במסגרת ההליך החליטה המפקחת לשמוע עדות מרכזית מטעם התביעה, של היזם בכבודו ובעצמו, בהיוועדות חזותית ממדינה בחו"ל בה הוא שוהה. ערעור שהגישה הדיירת בזמנו על ההחלטה נדחה במחוזי. כעת היא טוענת, בבקשת ערעור לעליון, שהדבר גרם לתקרית דיפלומטית חמורה מול גרמניה, המדינה שממנה נגבתה עדות היזם.
טענתה של הדיירת פשוטה: הן תקנות הסדר הדין האזרחי והן אמנת האג אסרו על גביית העדות מגרמניה בשיחת וידאו. בהקשר לכך נטען שתומכי הפרויקט הונו את בית המשפט כשאמרו שהיזם נמצא באיטליה. לצד בקשת הערעור הגישה הדיירת בקשה להוספת ראיה בדמות תכתובת מול משרד המשפטים הגרמני, שלדבריה זועם ומוחה על הפגיעה בריבונות הגרמנית בידי בתי המשפט בישראל.
היו אלטרנטיבות
לטענת הדיירת, במקום לעצבן מדינה ידידותית לשווא ניתן היה לקיים את הדיון בארץ במועד אחר, או לחלופין לגבות את העדות ממדינה אחרת שאינה גרמניה ושאינה אוסרת על כך, ולחלופי חלופין לפעול בהתאם לפרוצדורה הגרמנית ולקבל רשות מראש לגביית העדות. ואולם לטענתה, שום חלופה מהמנויות לעיל לא נעשתה, מה שהוביל לתקרית הבינלאומית החמורה.
טענה נוספת שמעלה הדיירת מערערת על עצם סמכותה של המפקחת על המקרקעין לדון בעניינה. לשיטתה, הלכה למעשה הפרויקט שעל הפרק אינו מסוג תמ"א 38, אלא עסקת קומבינציה שבמסגרתה מתוכנן להרוס בניין דו-קומתי ולהקים במקומו "מפלצת" בת שמונה קומות, תוך הכפלת שטח המבנה פי חמישה.
בהקשר הזה מדגישה הדיירת כי עסקת קומבינציה טעונה הסכמה של 100% מבעלי הדירות, ולחלופין אישור של בית משפט מחוזי. יוצא, לשיטתה, שמלכתחילה לא הייתה למפקחת סמכות לדון בתיק, שעה שמדובר בעסקת קומבינציה ולא בתמ"א 38.
לעמדתה של המערערת מדובר בנושא עקרוני שראוי להתייחסות העליון, שכן במצב הנוכחי ניתן להסוות עסקת קומבינציה כפרויקט חיזוק ובכך לעקוף את הדרישה ל-100% הסכמה בקרב הדיירים, ולהיכנס "בדלת האחורית" למפקחת על המקרקעין במקרים של אי הסכמה. כמו כן, המערערת מלינה על כך שבשל הדרך העקיפה לא שולמו מס רכישה, מס חברות, מס שבח, היטל השבחה ומס ערך מוסף.
לבסוף תוקפת הדיירת את החלטת המחוזי להכשיר את הפרויקט, שעתיד להתבצע על ידי יזם שלטענתה הוא חסר ניסיון ויכולת כלכלית. בהקשר לכך נטען שהחברה היזמית מוגדרת ברשם החברות כמפרת חוק, והיא למעשה "חברת מדף" ללא תיקים ברשויות השונות. בנוסף נטען שהחברה אינה מעסיקה עובדים, ושבעליה נמצא בכלל בחו"ל ועוסק בתחומים שאינם בנייה.
נוכח האמור עותרת המערערת שהעליון יורה על ביטול פסקי הדין של המפקחת ושל המחוזי, המחייבים אותה לשתף פעולה עם הפרויקט, בפרט על רקע הדרך הפסולה והבלתי חוקית שלטענתה נגבתה עדות היזם.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.