בית המשפט המחוזי בחיפה דחה באחרונה בקשת אב להעביר את בנו למשמורתו הבלעדית עד להכרעה סופית בנושא. חוות הדעת של גורמי המקצוע העלו תמונה מצערת של ילד מבולבל שמנסה לרצות את שני ההורים המסוכסכים.
הורים לילד כבן 5 התגרשו ב-2009 ובהסכם הגירושין סיכמו ביניהם כי האם תהיה המשמורנית העיקרית ונקבעו לאב הסדרי ראייה.
אולם כעבור 8 שנים, באפריל 2016 הלך הבן לחגוג עם אביו את חג הפסח, ומאז לא שב לבית אמו. כחודש לאחר מכן האב הגיש תביעה לקבלת משמורת בלעדית על הילד, שהיה באותה עת בן 13.5.
סגנית נשיא בית המשפט למשפחה בחיפה, השופטת שושנה ברגר, שלחה את ההורים לבדיקת מסוגלות הורית והורתה להם לקח את הילד לביקור אצל פסיכיאטרית.
המלצת הפסיכולוגית שערכה להורים את בדיקת המסוגלות הייתה שהקטין יישאר במשמורת האם, שכן היא מציאותית יותר ויש לה מסוגלות הורית טובה יותר. אלא שהדו"ח של הפסיכיאטרית של הילד העלה כי האב מאשים את האם ובן זוגה החדש בהתעללות, ואחת ממסקנותיה הייתה כי החזרתו לבית האם "יכולה לגרום להחמרה דרסטית במצבו".
לנוכח פערים אלה בחוות הדעת השופטת ברגר שלחה את הילד לבדיקה פסיכיאטרית נוספת. הפעם נחשפה תמונה שונה, לפיה הקטין מצוי במצוקה בצל המלחמה האכזרית המתנהלת בין הוריו.
בחוות הדעת נכתב כי לילד יש צורך לרצות את כל מי שנמצא סביבו, הוא משנה את דעתו בהתאם למי שמביא אותו לטיפול, ונראה כי הוא מתאמץ להרשים את אביו יותר מאשר את אמו.
לדברי הפסיכיאטר הפיצול שהקטין משתמש בו תדיר – "טוב" לעומת "רע" – מעלה הרבה שאלות ומקשה להעריך אם אכן עבר התעללות בביתה של האם.
האב פחות נוקשה – לילד זה נוח
לאור דברים אלה השופטת ברגר החליטה שלא להכריע סופית בתביעה וקבעה דיון הוכחות לספטמבר 2017. עד אז, היא הורתה להחזיר את הילד לאלתר לבית אמו. על החלטה זו הגיש האב ערעור לבית המשפט המחוזי ובה טען כי השופטת שגתה, וביקש להשיב את בנו אליו עד שתתקבל החלטה סופית.
שופט המחוזי חננאל שרעבי סבר כי השופטת צדקה בהחלטותיה. השופט הדגיש כי חוות דעתה של הפסיכיאטרית הראשונה התבססה על דברי האב בלבד, ובאף שלב לא הוכחה, אפילו לכאורה, התעללות מצד האם או בן זוגה.
השופט הוסיף כי בתיק ניתנה חוות דעת אחרת שלפיה "דווקא השהייה בבית האם משקפת את התמודדות הקטין עם המציאות, מחויבות ללימודים, עזרה ושיתוף פעולה לאחרים, דבר שהכרחי להתפתחותו התקינה. לעומת השהייה אצל אביו בה יש 'מציאות פנטסטית' שאין בה כמעט מחויבות, אלא בעיקר הנאה ורצון להנעים את שהותו".
לדברי השופט שרעבי, הרושם הלכאורי שעלה מחוות הדעת השונות הוא כי מדובר בקטין מבולבל, שאוהב את שני הוריו ואף מסתדר היטב עם אביו החורג ועם אחיו למחצה, אולם כנראה שיותר נוח לו בבית אביו, שבו הדרישות הלימודיות והאחרות פחות נוקשות.
לסיכום, השופט דחה את ערעורו של האב ושיגר להורים המלצה חמה כי מצופה מהם לפעול להרגעת בנם ולהגברת הביטחון העצמי שלו, ובעיקר לשתף פעולה לטובתו, ולנהל את המשך ההליך באופן שלא יגרום לו נזקים מיותרים. לא נפסקו הוצאות.
- שמות באי כוח הצדדים, עורכי הדין לא אוזכרו בפסק הדין
עו"ד לירן שוובר
עוסק/ת ב-
דיני משפחה
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.