טענת הבעל כי הוא רשאי לחזור בו מהמתנה בשל יחס מחפיר מאשתו, נדחתה בהיעדר הוכחה: "עדיין ישנים באותה מיטה"
בית המשפט למשפחה בחדרה דחה לאחרונה תביעת בעל לבטל עסקת מתנה עם אשתו, במסגרתה קיבלה האחרונה את ביתם המשותף ללא תמורה. לטענת הבעל התנהגותה המחפירה של אשתו, המתבטאת בין היתר בצעקות והשפלות, גררה אותו לבטל את ההסכם ולהעניק את הבית לילדיו מנישואיו הראשונים. אלא שהשופטת יפעת שקדי שץ קבעה שגרסתו לא הוכחה, ושהמתנה לאשתו תקפה וגוברת על זו לילדיו.
לאחר שהתאלמן מאשתו הראשונה עמה הביא לעולם שלושה בנים, התחתן התובע ב-1995 עם הנתבעת, שהייתה רווקה. ברבות השנים בנו השניים את ביתם המשותף על קרקע השייכת לבעל. ביולי 2012 חתם הבעל על הסכם מתנה לפיו הבית מועבר לאשתו ללא תמורה.
אלא שעשרה חודשים בלבד לאחר מכן הודיע הבעל לעורך-דינו שהסכם המתנה מבוטל. בהודעה נרשם, בין השאר, כי "היחס ביני לבין אשתי הידרדר ואין אני מתכוון להוריש לה דבר חוץ מאשר תישאר בבית כל עוד היא חיה ונושמת". שלושה ימים בלבד אחרי הודעת הביטול כבר נרשמה לטובת שלושת בניו הערת אזהרה בטאבו לגבי הבית.
הצדדים המשיכו לחיות כזוג ואף נסעו לטיול בירדן, עד שבמהלך 2019 גילתה האישה לתדהמתה על חזרת בעלה מהסכם המתנה, שש שנים קודם לכן. בשלב זה היא מיהרה לרשום הערת אזהרה לטובתה מכוח ההסכם, ובמקביל הגישה לבית המשפט תביעה לאכוף אותו. הבעל, מצדו, הגיש כאמור תביעה לביטול ההסכם.
לטענתו, היחס המחפיר שקיבל מאשתו – הכולל בין היתר צעקות והשפלות, גירוש ילדיו מביתם המשותף והיעדרות ממושכת של אשתו מהבית תוך שהיא משאירה אותו לבד – מאפשר לו לחזור בו מהמתנה, כפי שאכן עשה.
האישה כפרה בגרסת בעלה וטענה שהסכם המתנה שריר וקיים.
מבשלת, מנקה ומכבסת
השופטת שקדי שץ קבעה שלא הוכחה בתקופה שבין הסכם המתנה להודעת הביטול התנהגות מחפירה כלשהי מצד האישה, המאפשרת לבעל כנותן המתנה לחזור בו. אדרבה, דווקא בחירתו להסתיר מאשתו במשך שנים את ביטול המתנה נעשתה בחוסר תום-לב ותרמה להידרדרות היחסים ביניהם.
למעשה, מאז החתימה על הסכם המתנה ועד היום בני הזוג מתגוררים יחד כאשר האישה מבשלת, מנקה ומכבסת גם עבור בעלה. בנוסף, הם חולקים את אותה מיטה. "ההתנהלות המשותפת היומיומית משך כל השנים לא עולה בקנה אחד עם הטענה ל'התנהגות מחפירה' מצד האישה", כתבה השופטת.
יתרה מזאת, השופטת ציינה שהבעל סתר את עצמו ביחס למועד התפרצות המשבר ביחסים. פעם אחת העיד שהיה זה ב-2013 בסמוך לחתימת ההסכם, ופעם אחרת העיד שהקרע ביניהם נוצר במהלך 2019 כשאשתו גילתה על ביטול המתנה. בפועל שוכנעה השופטת כי נקודת המשבר חלה בתקופה השנייה, כך שלא הוכחה התנהגות מחפירה של האישה בזמן ביטול המתנה, שהייתה יכולה להצדיק זאת.
עוד הבהירה השופטת כי מאחר שהודעת הביטול לא נמסרה לאישה אלא לעורך הדין של האיש, הרי שהמתנה לטובתה הייתה תקפה במועד עסקת המתנה הנגדית שערך הבעל עם ילדיו. ב"תאונה המשפטית" שנוצרה, קבעה השופטת, ידה של האישה על העליונה שכן ילדי הבעל פעלו בחוסר תום לב להשלים את העסקה לטובתם מבלי שווידאו קודם שהמתנה לאישה מבוטלת.
לפיכך נקבע שהבית שייך לאישה, והבעל חויב לשלם לה 15,000 שקל הוצאות.
- ב"כ הבעל: עו"ד ענבל אפשטיין כידרה
- ב"כ האישה: עו"ד וחיד עותמאן
עו"ד עוזי דורי
עוסק/ת ב-
דיני משפחה
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.