"סליחה על הציניות, אבל כשהיה מדובר באינטרס כלכלי הצלחת להגיע לדיונים בישראל", הטיחה השופטת באיש שהתנגד לצוואת דודתו לטובת חברתה. הוא נדחה והצוואה תקוים
בפסק דין שפורסם לאחרונה דחה בית המשפט למשפחה בירושלים התנגדות גבר לצוואת דודתו. האיש, שחי במדינה אחרת והודה שנבצר ממנו לבקר את דודתו בישראל ב-14 השנים שקדמו למותה בשל אילוצי עבודה, טען כי יש לבטל את צוואתה שנחתמה ימים ספורים לפני מותה ולקבוע שהעיזבון שייך לו כיורש היחיד על-פי דין. השופטת הבכירה אורלי שמאי-כתב דחתה את טענותיו והורתה על קיום הצוואה.
חיי המנוחה ידעו תלאות רבות. אביה נרצח על-ידי סטאלין, וב-1972 היא עלתה עם בנה ארצה למרות התנגדות אימה. לימים נהרג הבן בתאונת דרכים, וגם אחיה היחיד הלך לעולמו. במצב שנוצר רק המתנגד - בן אחיה - היה יורשה על-פי דין. אלא שבערוב ימיה, כשהיא מאושפזת בגלל שבץ מוחי, בחרה האישה שלא להותיר לו את רכושה.
בפברואר 2021 חתמה המנוחה, בעודה בבית החולים, על צוואה לטובת מי שהייתה מזה שנים חברתה הקרובה על רקע עבודתן המשותפת ב"הדסה עין כרם" (התובעת בהליך). 22 ימים לאחר מכן הלכה המורישה לעולמה. האחיין, שסירב לוותר על העיזבון שכולל דירה בירושלים, הגיש התנגדות לצוואה והסכסוך התגלגל לבית המשפט.
לטענתו לו ולדודתו היה קשר חם ומשפחתי, כך שלא הייתה לה סיבה אמיתית לנשלו. לשיטתו הצוואה נגועה במעורבות והשפעה בלתי הוגנת מצד חברתה ומכאן שהיא בטלה, באופן המזכה אותו בעיזבון כיורש על-פי דין.
מנגד טענה החברה שהצוואה משקפת את רצון המנוחה ועל כן יש לקיימה.
הייתה אשת סודה
השופטת שמאי-כתב קיבלה את טענת החברה לפיה רצון המנוחה היה להוריש את רכושה לה, ולא לאחיין. ברקע קביעתה הדרמטית: העובדה שהאחיין לא טרח להגיע לישראל כדי לבקר את דודתו מאז 2007 ועד למותה ב-2021.
"לטענת המתנגד, עקב עבודתו לא יכול היה לבקר בישראל. אולם ראו זה פלא – כאשר מדובר היה באינטרס כלכלי (קרי, לצורך נוכחותו בדיונים בבית המשפט) וסליחה על הציניות – השיג המתנגד אישור לבקר בישראל", כתבה השופטת.
מסקנתה הייתה שלא קשר חם ואוהב היה בין המתנגד לדודתו, אלא קשר דל, שטחי ולא משמעותי. כך, אפילו לאחר הגעת האחיין ארצה לצורך ההליך המשפטי סביב הצוואה הוא לא טרח לעלות לקבר דודתו ולחלוק לה כבוד. בנוסף, הוא לא ידע דבר על המצבה שלה ועל מיקום קברה.
בהקשר לכך הדגישה השופטת שגם על דברים הקשורים לחיי דודתו לא ידע המתנגד דבר. למשל, הוא לא ידע במה היא עבדה או מיהם חבריה. "הלכה למעשה", כתבה, "המתנגד לא הכיר לעומק את המנוחה, לא ידע בזמן אמת פרטים לגבי מצבה הרפואי, לא טיפל בה, לא סייע לה, לא שהה עימה, לא ניהל עימה שיחות עומק, לא אירח לה לחברה, לא חגג עימה חגים או חופשות ולא היה איש סודה".
ומי כן הייתה אשת סודה של המנוחה? למסקנת השופטת, הייתה זו התובעת. כך, ממסכת הראיות עלה שהמנוחה, הגם שהייתה חרדה מאוד לפרטיותה, מינתה את התובעת כמיופת כוח לענייניה הרפואיים. לדברי השופטת הדבר מעיד על כך שהמנוחה סמכה על חברתה, שהייתה האדם הקרוב והחשוב ביותר עבורה.
בנסיבות אלה הורתה השופטת על דחיית ההתנגדות תוך חיוב האחיין ב-20,000 שקל הוצאות לתובעת, ועל קיום צוואת המנוחה ככתבה וכלשונה.
- ב"כ התובעת: עו"ד אברהים נסאר
- ב"כ המתנגד: עו"ד טל שפרנט
לפסק הדין המלא בתיקים ת"ע 48950-05-21 ואח'
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.