השופטת קיבלה את טענת בתו של המנוח, היורשת הבלעדית בהתאם לצוואתו, שאביה והתובעת לא היו ידועים בציבור: "ניהלו מערכת יחסים חברית"
אישה שטענה כי הייתה ידועה בציבור של גבר לא תקבל נתח מירושתו אחרי מותו – כך קבע לאחרונה בית המשפט למשפחה בקריות. האישה סיפרה כי ניהלה במשך 17 שנה זוגיות עם המנוח, שנישל אותה מצוואתו בשל השפעה בלתי הוגנת של בתו עליו. אלא שהשופטת ליאת דהן חיון מצאה כי בין התובעת למנוח לא שררה מערכת יחסים רצינית, ומלבד החזר הלוואה שנתנה לו בעבר – לא מגיע לה כלום מהעיזבון.
בתביעה שהוגשה לבית המשפט טענה התובעת כי החל משנת 2001 ועד לפטירת המנוח ב-2018 ניהלו השניים מערכת יחסים שהתאפיינה בניהול משק בית משותף, בשותפות מלאה ברכוש, בטיולים משותפים ברחבי הארץ וכן במפגשים ואירועים משפחתיים אצל בני משפחה וחברים – בהם הוצגו כבני זוג לכל דבר.
לשיטת התובעת, בחירתו של בן זוגה המנוח לחתום בתחילת 2017 על צוואה המנשלת אותה מרכושו לטובת אחת מבנותיו (הנתבעת) הינה תוצר השפעה בלתי הוגנת מצד האחרונה. לדבריה, בניגוד לבת אחרת שהרבתה לבקר אצל האב עם ילדיה, הנתבעת בקושי ביקרה אותו. לאור זאת, במקביל לבקשתה לצו ירושה המעניק לה חצי מעיזבון המנוח – הגישה התובעת גם התנגדות לצוואה.
מנגד טענה הבת הזוכה בצוואה, כי אביה והתובעת מעולם לא היו ידועים בציבור. לדבריה, הם חיו בשתי דירות נפרדות, היו להם חשבונות נפרדים והם התנהלו כשתי יחידות כלכליות נפרדות. לטענת הבת, התובעת לכל היותר ביקרה בבית האב כאורחת ארעית וקיבלה ממנו שכר בתמורה לניקוי דירתו. מכאן, לשיטתה, אין לה חלק כלשהו ברכושו.
פתקי אהבה – לא ראיה
השופטת דהן חיון קיבלה את בסיס עמדתה של הנתבעת: "הגעתי לכלל מסקנה שהתובעת והמנוח ניהלו מערכת יחסים חברית שאינה עולה בקנה אחד עם הוראות סעיף 55 לחוק הירושה, ואינה מביאה לכדי הכרה בהם כמי שניהלו מערכת יחסים במעמד משפטי של ידועים בציבור".
לדברי השופטת, התובעת כשלה בהוכחת ניהול מערכת יחסים זוגית עם המנוח בתקופה שקדמה לפטירתו. כך למשל, היא צירפה אמנם תמונות עמו ממפגשים חברתיים אלא שלא הוברר מתי בדיוק הן צולמו. גם "פתקי אהבה" שכתב המנוח לא הועילו לתובעת, שכן האחרון שבהם נכתב ב-2013 – כחמש שנים לפני מותו – כך שאינם מלמדים על זוגיות ערב הפטירה.
לזאת הוסיפה השופטת את העובדה שהתובעת סתרה עצמה בחקירתה הנגדית ביחס למקום מגוריה בשנה האחרונה לחיי המנוח. בעוד שבתחילה סיפרה כי התגוררה בדירת המנוח באופן קבוע, בהמשך חקירתה הציגה גרסה שונה לפיה התגוררה לסירוגין הן בדירת המנוח והן בדירת אמה, אותה סעדה בשל גילה המבוגר ומצבה הרפואי.
השופטת הדגישה כי התובעת אישרה בעדותה שהיא והמנוח נהגו להתארח לסירוגין האחד בדירת האחר, ומכאן שאין לקבל את גרסתה לפיה התגוררה בקביעות עם המנוח בשנתו האחרונה. בנסיבות אלה, ולצד אינדיקציות נוספות שלימדו על הפרדה רכושית כמו חשבונות נפרדים, היא קבעה שהשניים לא היו ידועים בציבור וממילא – גם במנותק מהצוואה – אין לה חלק בנכסי המנוח.
לצד זאת קבעה השופטת כי הבת לא הצליחה להוכיח את טענתה שאביה פרע זה מכבר הלוואה שקיבל מהתובעת בסך 62,000 שקל. לפיכך נקבע שעליה להשיב לתובעת סכום זה מהעיזבון.
- ב"כ התובעת: עו"ד עואד חליל
- ב"כ הנתבעת: עו"ד אביב בכר
עו"ד רועי חלפון
עוסק/ת ב-
ירושות וצוואות
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.