פוטר מהפעוטון של אשתו - זכאי לדמי אבטלה?

אדם שפוטר מפעוטון שאשתו ניהלה, תבע דמי אבטלה ונדחה בטענה שהוא מנסה לרמות את ביטוח לאומי. מה קבע ביה"ד לעבודה?

האיש שעבד במשך 13 שנים כסייע בפעוטון שהקימה אשתו ב-1990, טען כי הועסק בפעוטון כעובד שכיר לצד אשתו וגננת נוספת, נהג לבצע את עבודות הגן, ואף קיבל על כך שכר והונפקו לו תלושי משכורת.

לייעוץ בדיני עבודה:

פנה לעורך דין דיני עבודה

האיש הוסיף, כי כאשר חלה ירידה במספר הנרשמים לפעוטון - אשתו העדיפה לפטרו משום שאינו גנן מוסמך. לדבריו, הוא כבר פוטר בעבר פעמיים לתקופות קצרות, ושולמו לו דמי אבטלה.

עוד הוא הוסיף, כי בפועל לא היה לפעוטון חשבון בנק עסקי נפרד – וכי חשבון הבנק המשותף שלו ושל אשתו שימש גם כחשבון הפעוטון, ולכן לא בוצעה העברה כספית רשמית של המשכורות ופיצויי הפיטורים - והם פשוט הושארו בחשבון.

לאחר שהמוסד לביטוח לאומי דחה את תביעתו לדמי אבטלה, הוא הגיש תביעה לביה"ד האזורי לעבודה בחיפה.

בתביעתו הוא טען, כי על אף שלא מדובר במקרה רגיל של עובד ומעביד, אלא בבעל ואישה שמטבע הדברים מתייעצים ביניהם בהחלטות עסקיות או אחרות, הוא לא היה שותף עצמאי בעסק, אלא עובד שכיר ואין סיבה לשלול ממנו את הזכות הסוציאלית לדמי אבטלה.

המוסד לביטוח לאומי טען כי התובע ניהל את הגן יחד עם אשתו: הוא היה דומיננטי בעבודה, השתתף בהחלטות עסקיות המשפיעות על הכנסתו והכנסת העסק, ניהל חשבון פרטי ועסקי משותף והיה חשוף לסיכונים הכלכליים של העסק.

בנוסף לכך, טען הביטוח הלאומי, כי שכרו של התובע היה גבוה משל אשתו וכי הוא לא קיבל משכורות בפועל, ובמכתב לביטוח הלאומי הודה שעזב את העבודה משום שסבר שיש לצמצם את הוצאות העסק. בנוסף, התובע נכח בגן גם לאחר שפוטר. כל אלו, נטען, מצביעים על כך שהתובע לא היה במעמד של עובד שכיר.

שכיר לכל דבר

"המציאות מלמדת כי קיים שוני במאפייני מערכת יחסים של עובד-מעביד כאשר מדובר בבני זוג לבין כאשר מדובר באנשים שאין ביניהם קשר" כתבה השופטת אילת שומרוני-ברנשטיין בפסק הדין. השופטת קבעה, כי העובדה שהתובע ואשתו החליטו ביחד בחלק מענייני העסק אינה הופכת אותו למנהל. עוד היא ציינה, כי התובע עבד אך ורק בפעוטון, ראה עצמו כשכיר של החברה ושילם דמי ביטוח לאומי.

השופטת ציינה שאם התובע לא היה עובד בפעוטון, היה צריך לשכור סייע אחר, ששכרו היה מופחת מחשבון הבנק של הפעוטון. כך שבפועל, ניתן לומר שהשכר שקיבל התובע היה עבור עבודתו, ולא כרווחים או החזר השקעה.

לבסוף קבעה השופטת, כי שוכנעה שהתובע אכן עבד בעסק כשכיר, וכי לא מדובר בשקר שנועד לרמות את ביטוח לאומי. לפיכך, השופטת קיבלה את התביעה וקבעה כי התובע וזכאי לדמי אבטלה.

הביטוח הלאומי חויב לשלם לעובד הוצאות משפט בסך 3,500 שקל.

לדעתי, צדקה השופטת שלא שללה מהתובע את זכאותו לדמי אבטלה רק מכיוון שעבד בעסק שאותו ניהלה אישתו. רוב הממצאים מלמדים כי התובע היה שכיר בעסק, הוא ראה עצמו כשכיר וכך ראו אותו גם אחרים.טוב יעשה בעתיד פקיד התביעות אם יבדוק עוד לפני דחייה אוטומטית את התנאים המפורטים בפסק הדין להכרה באדם כעובד, אפילו עובד אצל אישתו.

• ב"כ התובע: עו"ד שחר גולן

• ב"כ הנתבע: עו"ד רויטל בורשטיין

   

  * עו"ד ומגשרת אביבה בורנובסקי עוסקת בדיני עבודה.

  ** הכותבת לא ייצגה בתיק.

  *** המידע המוצג במאמר זה הנו מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחברת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.

  אתר המשפט הישראלי "פסקדין"

  www.psakdin.co.il

   

פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.