אף שהשופטת השתכנעה כי העובדת פוטרה מטעמים ענייניים, נקבע כי המעסיקה היתה חייבת לפנות לממונה על חוק עבודת נשים במשרד העבודה. כמו כן, העובדת תפוצה על שפוטרה מבלי שניתנה לה הזדמנות לטעון נגד הפיטורים.
"לתובעת לא ניתנה הזדמנות להיערך לשיחת השימוע, מטרתה הוסתרה ממנה ובפועל, ההחלטה על פיטוריה נפלה מבלי שניתנה לתובעת האפשרות לשנותה", כך כתבה שופטת בית הדין האזורי לעבודה בתל-אביב דגית ויסמן, שקיבלה את תביעתה של אישה שפוטרה במהלך טיפולי פוריות.
השופטת פסקה כי המעסיקה – חברת "סי אליאנס" העוסקת בייבוא ושיווק של יאכטות וציוד ימי – פיטרה את התובעת שלא כדין, כיוון שהיה עליה לפנות לממונה על פיטורי נשים במשרד העבודה והרווחה.
התובעת הועסקה בחברה כמנהלת אדמיניסטרטיבית משנת 2005, עד שביולי 2013 היא זומנה ל"פגישה עם השותפים". כאשר שאלה מהי מטרת הפגישה והאם היא צריכה להיערך לה, היא נענתה בשלילה.
בפגישה התחוור לה הרע מכל, כאשר נמסר לה שהיא מפוטרת. מיד אחר כך, לאחר שהיא ומנהלי החברה יצאו אל מחוץ למשרד, התובעת סיפרה להם שהיא צפויה להתחיל בטיפולי פוריות וכי הפיטורים משבשים את תוכניותיה, אולם אם לא שינו את החלטתם.
בסופו של דבר היא עזבה באותו מועד, ומאוחר יותר הגישה את תביעתה לפיצויים, נגד החברה ונגד שלושה ממנהליה.
טענותיה העיקריות היו כי היא פוטרה עקב טיפולי הפוריות, וכן כי הליך הפיטורים היה פגום.
מנגד, הנתבעים טענו כי פיטורי התובעת נבעו ממצבה הכלכלי הרעוע ובשל צורך לצמצם תפקידים. הנתבעים הכחישו שידעו על כוונתה של התובעת להתחיל בטיפולי פוריות.
הנתבעים אף טענו שהתובעת היתה עובדת טובה ומסורה אולם היה צורך בשירותי הנהלת חשבונות – תחום שבו התובעת לא שלטה.
נשללה זכות הטיעון
לאחר ששמעה את העדויות, השופטת ויסמן התרשמה שהנתבעים לא ידעו על כך שהתובעת עתידה לעבור טיפולים, ובשיחות קרובות וחבריות שבינם לבין התובעת דובר רק באופן כללי על מחשבה או על אפשרות עתידית להרות ללא בן זוג.
לכן נקבע כי לא הייתה אפליה או הפרה של חוק שוויון הזדמנויות בעבודה, מאחר שהשופטת השתכנעה שהתובעת פוטרה מטעמים ענייניים, ובלי קשר לכוונותיה להתחיל טיפולי פוריות.
ואולם, השופטת הבהירה כי העובדה שמדובר בפיטורי צמצומים, אינה פוטרת את החברה מחובתה לערוך שימוע כדין.
בנושא זה נדחתה טענת הנתבעים שלפיה ממילא שימוע לא היה משנה את ההחלטה לפטר את התובעת. השופטת הזכירה כי זכות הטיעון נשללה מן התובעת, וציינה כי "דווקא בעניינה של התובעת, עריכת שימוע כדין יכלה לגרום לחברה לבחון שוב את עמדתה ואת המצב המשפטי ולהביא לשינוי בהחלטתה".
בנוסף השופטת קבעה כי מכיוון שדקות אחרי השיחה נודע לנתבעים שהתובעת מתחילה טיפולי פוריות, הרי שעל מנת לפטר אותה היה צורך בהיתר מהממונה על פי חוק עבודת נשים, כאמור.
בסיכומו של דבר, החברה חויבה לשלם לתובעת פיצויים בסך 68,200 בגין פיטורים שלא כדין והפרת חוק עבודת נשים, בתוספת הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד 8,500 שקל.
בתוך כך נדחתה הטענה שלפיה יש לחייב את מנהלי החברה (הנתבעים 2-4) באופן אישי, לאחר שהשופטת קבעה כי הנתבעים פעלו במסגרת תפקידם ולא היו מטרות סמויות או פסולות בהתנהלותם.
יש לציין שבחישובי הפיצוי השופטת זקפה לזכות הנתבעים בין היתר את העובדה שהציעו לתובעת להמשיך לעבוד במשך תקופה מסוימת.
- ב"כ התובעת: עו"ד דליה ישראלי
- ב"כ הנתבעים: עו"ד אהוד שילוני
עו"ד ליאת קרסקס
עוסק/ת ב-
דיני עבודה
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.