עמידר הגישה תביעת פינוי נגד הנכדה והפסידה לאחר שהוכח כי הנכדה התגוררה עם סבתה מאז שהייתה ילדה. למרות דחיית התביעה בית המשפט מתח ביקורת על הנכדה וסבתה המנוחה, שהסתירו לאורך שנים את המגורים המשותפים וזכו להטבות בשכר דירה.
הסבתא הלכה לעולמה לפני כשלוש שנים. במשך יותר מ-20 שנה היא התגוררה בדירת "עמידר" בבאר שבע, ואף אחד לא עדכן את עמידר בדבר מותה. הדבר התברר לחברה הלאומית בביקור אקראי שערכה נציגה בדירה, אז גם התגלה שמתגוררת בה נכדתה של הזכאית – אם חד-הורית המגדלת שם את ילדיה.
לשאלות בנושא מקרקעין:
פנו ל-עורך דין מקרקעין
בעקבות הגילוי, עמידר הגישה במהרה תביעת פינוי לבית משפט השלום בבאר שבע בטענה שהנכדה פלשה לדירה לאחר מות סבתה ואינה זכאית להמשיך לגור בה.
הנכדה טענה כי היא מתגוררת בדירה כבר 20 שנה. לטענתה היא עברה לגור עם סבתה על רקע יחסיה המעורערים עם אמה, וסבתה חששה לעדכן את עמידר כדי שלא יעלו לה את שכר הדירה.
נציגת עמידר שמצאה את הנכדה בדירה סיפרה כי בשניים מתוך שלושה ביקורים שנערכו בדירה נמצאה הסבתא לבדה, ואף חתמה על תצהיר לפיו היא מתגוררת לבד.
מנגד, קרובי משפחתה של הנכדה חיזקו את גרסתה בדבר המעבר לסבתה. כמו כן, שני שכנים העידו כי הנתבעת מתגוררת בדירה זמן רב, ביצעה לאורך שנים את מטלות הבית וגידלה בו את ילדיה. שכנה נוספת סיפרה כי הסבתא הקפידה מאוד להסתיר את העובדה שהנתבעת התגוררה עמה כדי להמשיך לקבל הנחה בשכר הדירה.
"חוטא יוצא נשכר"?
לפי החוק, על מנת להעביר את הזכאות לבן משפחה של הדייר הזכאי המקורי יש להוכיח כי הוא חי עם הזכאי בארבע שנים שלפני מותו, והשופטת אורית ליפשיץ קבעה כי הנתבעת הוכיחה זאת.
השופטת ציינה כי עמידר הביאה לעדות רק רכזת אחת מתוך מספר רכזים שערכו בדירה ביקורים ויכלו לשפוך אור על סוגיית הימצאות הנכדה בדירה. לעומתה, הנתבעת הביאה שלל עדים שתמכו בגרסתה, בהם גם שכנים אובייקטיביים שאין להם עניין ממשי בהליך ולא משנה להם אם תמשיך לגור בדירה או לא.
השופטת האמינה לעדויות השכנים וקבעה כעובדה כי הנתבעת גדלה בבית סבתה. תחילה, הייתה זו הסבתא שטיפלה בה ודאגה לכל צרכיה, ולאחר מכן הנתבעת החלה לסעוד את סבתה.
השופטת הבינה מדוע הסבתא הקפידה להסתיר את המגורים המשותפים עם נכדתה. הייתה זו אישה מבוגרת שהתפרנסה מקצבת ביטוח לאומי ולא רצתה להפסיד הטבות כלכליות מעמידר ומהמדינה. עם זאת, היא הדגישה שמדובר בהתנהלות חמורה וכעקרון, אדם שהסתיר מידע מהרשויות אינו אמור לקבל "פרס" על התנהגותו.
ואולם, החוק הוא שקובע, ולפיו – הנכדה זכאית להיות מוכרת כ"דיירת ממשיכה". בהתאם לכך, גם אם הנתבעת חטאה אין עילה לפנותה מהדירה. עם זאת, בשל התנהלותה האמורה לא נפסקו לזכותה הוצאות משפט.
- ב"כ התובעת: עו"ד גילה טל
- ב"כ הנתבעת: עו"ד יגאל מינדל
* עורכת דין אביגיל בהט עוסקת בדיני מקרקעין
** הכותבת לא ייצגה בתיק
*** המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחברת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
גולשים בסלולרי? לשירות מיידי מעורך דין הורידו את Get Lawyer
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"
www.psakdin.co.il
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.