מנהל אטליז טען כי פוטר שלא כדין ומבלי שניתנה לו הודעה מוקדמת בעוד המעסיק טען כי הוא עזב בהסכמה. בית הדין לעבודה דחה את המעסיק וחייב אותו לפצות את העובד.
בית הדין האזורי לעבודה בירושלים קיבל לאחרונה תביעה של מנהל אטליז באזור מבשרת ציון, אשר פוטר מעבודתו לאחר שהבעלים האשים אותו בגניבה של שניצלים בשווי 70 שקל. סגן נשיא בית הדין, השופט כאמל אבו קאעוד פסק לתובע פיצויים של כ-152 אלף שקל בין היתר על פיטורים לא חוקיים, תוך שדחה תביעה נגדית שהגיש נגדו המעסיק. "יש להוקיע ניסיונות של מעסיקים להרפות את ידיהם של עובדים מפני עמידה על זכויותיהם מכוח משפט העבודה המגן על ידי הגשת תביעות נגדיות משוללות כל יסוד", נכתב בפסק הדין.
בדצמבר 2015 התובע לקח שני מגשי שניצלים מהאטליז מבלי לשלם. לאחר האירוע הוא טס לחו"ל ומספר ימים לאחר חזרתו הוא זומן לשיחה עם בנו של המעסיק, במסגרתה הודה שלקח את הסחורה ועזב את המקום מבלי לחזור.
בתביעה שהגיש נגד המעסיק במאי 2016 הוא טען כי באותה שיחה פיטרו אותו ללא שימוע וללא הודעה מוקדמת על לא עוול בכפו. התובע טען כי מעולם לא גנב אלא פעל בהתאם לסיכום עם מעסיקו, שאפשר לו לקחת מוצרים מהחנות ולשלם עבורם מאוחר יותר בכפוף להנחת "פתק בקופה" אך הוא פשוט שכח להשאיר את הפתק.
התובע טען כי המעסיק פגע בזכויותיו גם מעבר לכך: הוא לא החתים אותו על הסכם עבודה ומסר לו תלושי שכר פיקטיביים שלא שיקפו את שכרו המלא.
מנגד, המעסיק טען כי התובע הודה ש"עשה טעות", וסוכם עמו כי יתפטר. בנוסף המעסיק טען כי התובע הוא זה שהתעקש שלא יגובש הסכם בכתב וכי כל זכויותיו ושכרו שולמו לו כדין.
אם לא די בכך, המעסיק אף הגיש תביעה נגדית ולא מוסברת לפיצויים של כ-240 אלף שקל על עגמת נפש ופגיעה במוניטין.
חלוקה פנימית בדויה
השופט אבו קאעוד הכריע לטובת התובע. הוא קבע כי המעסיק לא הוכיח שהתובע גנב. ראשית, כיוון שלא הביא לעדות את העובד שלכאורה "תפס" אותו בשעת מעשה. שנית, השופט כיוון שהתובע הוכיח שהיה באיטליז נוהג שלפיו לקוחות היו קונים סחורה בהקפה ומשאירים פתק בקופה לצורך התחשבנות מאוחרת.
כמו כן, השופט פסק כי לטעמו התובע פוטר. זאת, נוכח סתירות בעדותו של בן המעסיק שפעם אחת הודה כי התובע התפטר ומאוחר יותר טען כי "הגיעו להבנה" שהוא עוזב, כמו גם העובדה ששולמו לו פיצויי פיטורים (חלקיים).
באשר לתלושים, נקבע כי "החלוקה הפנימית של תלושי השכר הייתה בדויה", ככל הנראה כדי להפחית את השכר הקובע לצרכי התשלומים לרשויות. בתוך כך התקבלה גרסת התובע כי הוא זכאי להפרשי פיצויים משום שהתלושים לא שיקפו את שכרו האמיתי.
לבסוף, השופט דחה לחלוטין את התביעה הנגדית שהגיש המעסיק תוך שכתב כי "יש להוקיע ניסיונות של מעסיקים להרפות את ידיהם של עובדים מפני עמידה על זכויותיהם מכוח משפט העבודה המגן על ידי הגשת תביעות נגדיות משוללות כל יסוד".
משכך התביעה העיקרית התקבלה והנתבע חויב לשלם לתובע 152,032 שקלים עבור הפרשי פיצויי פיטורים ופנסיה, פיצוי על פיטורים ללא שימוע וזכויות סוציאליות נוספות. לכך יתווספו הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 26,000 שקל.
עו"ד שאולי כהן
עוסק/ת ב-
דיני עבודה
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.