החברה רכשה את הדירה מבעל הזכויות הקודם שחתם על הסכם התמ"א מול היזמית. היזמית טענה שהחברה לא זכאית לפיצוי על איחור במסירה מכיוון שלא חתמה מולה על הסכם
השופטת חוה קלמפרר-מרצקי מבית משפט השלום בחיפה קיבלה לאחרונה תביעה שהגישה חברת "מלון מרום חיפה" נגד היזמית "אביחיל אחזקות" שביצעה פרויקט תמ"א בבניין בחיפה. היא קבעה שהדירה נמסרה לתובעת באיחור של 16 חודשים. טענת החברה כי יש להתחשב במשבר הקורונה התקבלה רק חלקית והיא תשלם כ-122,000 שקל.
בספטמבר 2014 נחתם בין היזמית לבין בעלי הדירות בבניין הסכם תמ"א 38 בו התחייבה היזמית ל׳שדרג׳ את הדירות הקיימות בהתאם לתנאים שנקבעו בהסכם ולמסור את הדירות לבעליהן בתוך 18 חודשים מיום קבלת היתר בנייה, שניתן ביולי 2017.
התובעת רכשה את הדירה לאחר חתימת ההסכם, ממי שחתם עליו מול החברה. בינואר 2019 נחתם הסכם בין התובעת לבין היזמית לביצוע עבודות שונות בדירה עבור סך של 33,500 שקל.
במסגרת התביעה היא עתרה בין היתר לפיצוי בגין מסירת הדירה באיחור. לטענתה, בהתאם לתנאי התמ"א היה על הנתבעת למסור את הדירה בינואר 2019. משזו נמסרה רק באוקטובר 2021 על החברה לשלם לה פיצוי. עוד היא עתרה לפיצוי על ליקויים.
החברה טענה מנגד כי אישור להתחלת העבודות ניתן רק בסוף שנת 2018 בשל "בעיות בירוקרטיות". היא הוסיפה כי בתקופת ביצוע העבודות החלה מגפת הקורונה שהקשתה על השלמת הבנייה, וכי מסירת הפרויקט בוצעה ביוני 2020.
בנוסף לדבריה, התובעת לא ביצעה סעיפים בהסכם מול הרוכש המקורי ובין היתר לא חתמה על הסכם ישיר מולה ולא הפקידה ייפוי כוח ולכן היא לא יכולה ליהנות מהזכויות לפי ההסכם.
נכנסה בנעליו
השופטת חוה קלמפרר-מרצקי קיבלה את התביעה בחלקה. היא קבעה שטענת החברה לעיכובים בשל בעיות בירוקרטיות לא הוכחה. לדבריה, החברה גם לא הביאה בדל ראיה על כך שמגפת הקורונה השפיעה על מועד סיום עבודות הגמר בפרויקט. חרף האמור, השופטת מצאה לנכון להכיר במחצית התקופה שבין תחילת המגפה, מרץ 2020, ועד מועד המסירה הנטען על ידי החברה, יוני 2020, כתקופה בה היה עיכוב במסירה מטעמים שאינם בשליטת החברה (הפחתה של חודשיים מסך תקופת האיחור).
גם טענת החברה שהמסירה בוצעה ביוני 2020 נדחתה. השופטת כתבה שהחברה לא הכחישה בזמן אמת כי הדירה נמסרה רק באוקטובר 2021.
גם הטענה שהתובעת לא זכאית לפיצוי בגין האיחור במסירה שכן הסכם התמ"א לא נחתם עמה נדחתה. "הן התובעת והן הנתבעת התנהלו לאורך כל התקופה הרלוונטית כאילו אכן התובעת נכנסה לנעלי בעל הדירה הקודם", כתבה השופטת בהקשר זה.
השופטת קבעה שהתובעת זכאית לפיצוי בגין איחור במסירה עבור תקופה של 16 חודשים.
החברה חויבה לשלם לה סך של 96,000 שקל בגין האיחור. עוד היא חויבה לפצות את התובעת על ליקויים ונזקים ובסך הכל היא תשלם 121,928 שקל.
לא ניתן צו להוצאות.
- שמות ב"כ הצדדים לא צוינו בפסק הדין
עו"ד אבי הורביץ
עוסק/ת ב-
תמ"א 38
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.