לטענת האישה, ב-2008 כשהגיעה ללדת בבית החולים היא חוברה למוניטור אך רק לאחר כ-40 דקות הבחין הצוות כי הדופק שנמדד היה שלה ולא של העובר. בית המשפט קבע לפני מספר ימים כי בית החולים התרשל ואחראי למות העובר.
בתביעה שהגישה כנגד המרכז הרפואי שיבא טענה התובעת כי במהלך 2008 היא הגיעה לבית החולים עם צירים לאחר הריון שהוגדר "בסיכון". היא חוברה למוניטור על ידי אחות שבדיעבד הסתבר שהייתה בתחילת דרכה.
לייעוץ בתחום:
פנו לעורך דין רשלנות רפואית
האחות לא זיהתה שהדופק המוצג במוניטור הוא של האם, ולא של העובר, ורק לאחר ארבעים דקות הגיעה מיילדת אחרת שהבחינה בכך. למרבה הצער, בבדיקת אולטרסאונד נמצא העובר ללא רוח חיים.
לאחר קבלת הידיעה הטרגית ביקשה התובעת ללדת בניתוח קיסרי אך הצוות החליט ליילד אותה בלידה רגילה בכל זאת. הלידה הסתבכה וגרמה לה נזקים פיזיים ונפשיים. לטענת התובעת, החלטת הצוות בהקשר זה היתה רשלנית ופגעה באוטונומיה שלה כמטופלת.
בית החולים טען מנגד כי האחות הראשונה לא התרשלה בביצוע הניטור שכן לעתים קרובות המוניטור קולט את הדופק של האם ולא את זה של העובר ומדובר בתופעה שכיחה. עוד נטען כי גם אם היתה רשלנות אין כל וודאות כי המוות נגרם כתוצאה ממנה וקרוב לוודאי שהתובעת כבר הגיעה לבית החולים כשהעובר ללא רוח חיים.
בית החולים הוסיף כי גם ההחלטה ליילד בלידה רגילה לא היתה טעות שכן משקל העובר היה סביר ולא היתה סיבה רפואית לניתוח קיסרי, שהיה מסכן את התובעת הרבה יותר.
בדיקה פשוטה
השופט ד"ר מנחם (מריו) קליין מבית משפט השלום בתל אביב פתח ואמר כי כאשר יולדת מגיעה לבית החולים כשהיא מצויה בסיכון גבוה, נקודת המוצא של הצוות הרפואי צריכה להיות שקיימת סכנה לעובר. לכן לדבריו, אין זה סביר לחכות לתוצאות המוניטור ורק אז "לגלות" מה שלומו.
השופט הוסיף כי בשל המודעות למצב המבלבל של המוניטור (שעלול להציג את דופק האם), אין סיבה הגיונית שהאחות לא תוודא שהדופק המנוטר הוא אכן של העובר, וניתן לעשות זאת באמצעות בדיקה פשוטה של השוואה בין דופק היד של האם לזה המוצג במוניטור. בנסיבות אלה קבע השופט כי בית החולים התרשל בהנחיות שהעביר לאחיות בעניין ניטור היולדות.
השופט קבע עוד בית החולים לא הוכיח שלא ניתן היה להציל את העובר למרות הניטור הרשלני, ולכן יש לקבוע כי הוא אחראי למותו.
לגבי הליך הלידה, השופט שוכנע כי הצוות נהג לפי הפרקטיקה המקובלת ולא היו סיבות מיוחדות לסטות ממנה.
עם זאת, מנקודת מבטה של התובעת, הסיכונים הכרוכים בניתוח קיסרי היו עדיפים על פני סיכוני לידה רגילה, כתב השופט. לדבריו, סביר כי במצב הנפשי בו היתה היא ביקשה לסיים את ההליך כמה שיותר מהר. בנסיבות אלה, החלטת בית החולים ליילד אותה בלידה רגילה פגעה באוטונומיה שלה כמטופלת.
בגין הפגיעה באוטונומיה פסק השופט לתובעת פיצוי של 180,000 שקל ובגין מות העובר 300,000 שקל. בסך הכל נפסקו לטובת התובעת 480,000 שקל בתוספת הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בשיעור 23.4% מהסכום.
- ב"כ התובעת: עו"ד רן שפירא
- ב"כ הנתבעת: עו"ד שושנה גלס
* עורכת דין יעל פלג עוסקת ברשלנות רפואית
** הכותבת לא ייצגה בתיק
*** המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
גולשים בסלולרי? לשירות מיידי מעורך דין הורידו את Get Lawyer
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"
www.psakdin.co.il
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.