בעל הקרקע ביקש להעריך את שוויה לפי ייעוד למגורים, ולא לפי שטח למבנים ציבוריים כפי שמצוין בתכנית החלה על השטח. השופט דחה את עמדתו מאחר שידע מה ייעוד הקרקע ואף בנה על ביתו תוספות שלא כדין.
בית המשפט המחוזי בתל-אביב הורה לעיריית תל-אביב לשלם פיצויי הפקעה בסך כ-690,000 שקל לבעל קרקע שהופקעה ממנו על ידי העירייה. עם זאת, השופט חיים טובי דחה חלק ניכר מהתביעה, כשקבע כי שומת הפיצויים תחושב לפי ייעודה בתכנית המפקיעה לבנייני ציבור, ולא לפי ייעוד למגורים.
מדובר בקרקע הנמצאת בשכונת שפירא, אותה ירש המבקש מאביו ב-1960, לאחר שזה הלך לעולמו. על פי התב"ע (תכנית בניין עיר) החלה במקום, השטחים נועדו לבניינים ציבוריים.
לאורך השנים ניצב על הקרקע מבנה בעל קומה אחת. ב-1989 העירייה הוציאה לאותו מבנה צו הריסה בשל היותו מסוכן לציבור. אולם ב-1994, בעקבות השגות שהגיש בעליה, מהנדס העיר הודיע לו על ביטול צו ההריסה בכפוף לחיזוק ושיפוץ המבנה. בסוף ההודעה צוין כי המבנה המשופץ "...ישמש אך ורק למגורים בהתאם לתב"ע מס' 2472 החלה על המקום".
בעקבות זאת בעל הקרקע ביצע שיפוץ יסודי, שכלל החלפת גג, החלפת צנרת מים וחשמל, החלפת תריסים ועוד. במסגרת אותו שיפוץ הוא גם הוסיף קומה ושתי דירות נוספות.
ב-2005 הודיעה העירייה על הפקעת הקרקע, ובשנים שלאחר מכן החלו משאים ומתנים בין הצדדים שכללו הצעות פיצוי שונות, אולם אלו לא נשאו פרי.
בעיקרו של דבר, בעל הקרקע ("המבקש בהליך") ביקש לשום את הפיצויים לפי ייעוד מגורים ולא לפי ייעודה של החלקה בתכנית המפקיעה (שטח לבנייני ציבור), שכן לטענתו הוא פעל בהתאם לדרישת העירייה וביצע שיפוץ וחיזוק של המבנה, תוך הסתמכות על ההודעה שלפיה המבנה ישמש למגורים. מדובר מטבע הדברים על הבדל משמעותי מאד בסכום הפיצוי.
בנוסף הוא טען בין היתר שיש לפסוק לו פיצויים עבור רכישת דיור חלופי.
הגיש בקשה ונדחה
אולם השופט טובי דחה את טענת המבקש, ולאחר בחינת הראיות הבהיר כי "לא זו בלבד שהמבקש לא פעל, כנטען, בתום לב בהסתמך על הנחיות מהנדס העיר בהודעת הביטול, אלא שמחומר הראיות עולה שהמבקש עשה דין לעצמו והקים, בחלל הגג, שתי יחידות דיור – ללא היתר וללא הרשאה ממאן דהוא."
השופט הוסיף כי "לא זו בלבד שהמבקש ידע אל נכון, טרם ביצוע השיפוץ במבנה המקורי, כי החלקה מיועדת לשימוש לבנייני ציבור ולא למגורים – אלא שבקשתו לתוספת בנייה לצורך מגורים נדחתה."
כמו כן, השופט דחה גם את הטענה לפיצוי על רכישת דיור חלופי, וזאת לאחר שהוכח כי המבקש לא התגורר ברציפות בנכס לאורך השנים (אחד התנאים לפיצוי לפי חוק התכנון והבנייה), אלא בשנים מסוימות (עד שנת 2013) התגורר בחולון.
בהמשך בחן השופט חוות דעת שמאים שהגישו הצדדים, ובסופו של דבר פסק פיצויים בסך 690,080 שקל, בהתאם לשווי הקרקע וגודלה. הפיצויים ישולמו כנגד מסירת החזקה בקרקע לידי העירייה.
העירייה והוועדה תשלמנה למבקש הוצאות ושכ"ט עו"ד בסך כולל של 50,000 שקל.
- ב"כ המבקש: עו"ד משה י. קמר
- ב"כ המשיבות: עו"ד ג. לוי
עו"ד בעז עמיר
עוסק/ת ב-
מקרקעין ונדל"ן
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.