מקרה מיוחד הוכרע בבית המשפט למשפחה בחיפה. נקבע כי יש לאפשר לאישה להיות "דמות מהותית" בחיי בנה של זוגתה לשעבר, לטובתו ולטובת אחיו הגדול.
בנות הזוג חיו יחד משנת 2009 ועד שנת 2016 ואף ערכו "מסיבת נישואין". ב-2012 אחת מהן ילדה בן מתרומת זרע.
ביולי 2015 אותה אישה נכנסה להריון שני, בעוד שזוגתה נאלצה לעבור ניתוח להוצאת הרחם. כעבור כארבעה חודשים הגישו השתיים בקשה משותפת לאימוץ הבן על ידי האישה השנייה. ואולם, בתחילת 2016 השתיים החליטו להיפרד על רקע מחלוקות קשות הקשורות בהורות. בהמשך אותה שנה ניתן צו אימוץ על הילד הראשון והאישה ילדה את הילד השני.
לאחר שבנות הזוג ניהלו הליכי גישור כושלים, הדרך הייתה קצרה לתביעות שונות שהוגשו על ידי האם הביולוגית בנושאי משמורת והסדרי ראייה בכל הקשור לילד הראשון.
בד בבד עם כתב הגנה, ביקשה האישה השנייה (המאמצת) לקיים משמורת משותפת על שני הילדים – זה שאימצה והילד השני שלא הספיקה לאמץ לפני הפרידה. היא הדגישה כי שני הילדים היו פרי תכנון משותף וכי היא עומדת על זכותה לממש את הורותה גם על הבן השני.
בתגובה, התובעת טענה בין היתר כי אין סעיף חוק המקנה לזוגתה לשעבר זכות חוקית על הילד השני, שכן למעט היותה בת זוג לשעבר, אין לה כל זיקה כלפיו.
בניגוד לדעה זו, עו"ס שמונתה על ידי ביהמ"ש – ומטבע הדברים אינה בודקת את ההיבט המשפטי – ונפגשה עם הצדדים ועם הילדים, הייתה בדעה שטובת הילד היא לגדול עם שני הורים, ולו כדי שלא יהיה שונה מאחיו.
"קבוצת תמיכה"
לאחר שבחנה את טענות הנשים, השופטת הילה גורביץ שינפלד השתכנעה שיש לאמץ את המלצות העו"ס ולהתחיל מיד בבניית קשר בין הבן השני לנתבעת, שכן זו טובתו וטובת אחיו.
בתוך כך השופטת הבהירה כי הכרעתה עוסקת אך ורק בתביעה להסדרי ראייה ומשמורת ולא תביעה למתן צו הורות או קביעת הורות באופן אחר.
לפי השופטת, לא ניתן להתעלם מהעובדה שהנשים רקמו את החרבת המשפחה יחדיו, כך שהילד הראשון גדל לאורך שנה בתחושה שמשפחתו מתרחבת.
על התובעת השופטת כתבה כי היא "מרוכזת במלחמתה, ללא התחשבות במחיר אותו גובה מלחמה זו מילדיה". המחיר, לפי השופטת, הוא אובדן של דמות הורית נוספת לבן השני ונקודת חוסן של האחים – שחולקים אותו סיפור משפחתי – אחד לשני. באופן כללי השופטת הוסיפה שהתרשמה כי "במלחמה זו שתי האימהות חטאו בהשחרת דמותה של האחרת באופן קיצוני".
מכל מקום, השופטת סברה שטובתו של הבן השני – שתהיה לו משפחה של שתי דמויות משמעותיות – גוברת על הטענה שהקונפליקט בין הנשים עלול להשפיע עליו, שכן לקונפליקט כזה יש פתרון טיפולי.
המעניין הוא שבפסק הדין ניתן דגש ל"אחאות" בין הילדים, ולרצונו הברור של הילד הראשון בקשר עם אחיו, ולהפך. השופטת כתבה כי "קשר האחאות הוא חלק מזהות אדם", וכי אחים מהווים משענת רגשית ו"קבוצת תמיכה".
בסיכומו של עניין נפסק כי גם אם הנתבעת אינה אמו של הילד השני, טובת הקטינים היא לאפשר מפגשים בינה לבינו כדמות מהותית בחייו.
יש לציין כי שיקול נוסף היה העובדה שהנתבעת אינה יכולה להרות. השופטת הבהירה כי "כמובן שאין זה שיקול מכריע אך הוא שיקול במכלול השיקולים המיוחדים והמורכבים של המקרה הספציפי כאן".
- ב"כ התובעת/נתבעת: עו"ד רון סולן
- ב"כ הנתבעת/תובעת: עו"ד עירא הדר
עו"ד רונית מר
עוסק/ת ב-
דיני משפחה
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.